משיכה לאוננות עצמית:
אבינו אב הרחמן ברא אותנו באופן טבעי עם משיכה לזיווג עם אישה על מנת שנרצה מאוד להתחתן ולהקים בית ולהביא ילדים.
חז"ל מספרים בגמ' שבהקמת בית שני התפללו ועשו תיקון גדול והרגו את יצר הרע של עבודה זרה שעד אז היה משיכה גדולה לכל אדם לעבוד עבודה זרה, אח"כ התפללו ועקרו יצר הרע של עריות, אלא שאז הבחינו החכמים שאין אדם נושא אישה ואין אפי' את ההתרבות הטבעית של בעלי החיים, והתפללו שוב וחזר יצר הרע של עריות.
הרב וולבה בספר עלי שור מתייחס לעניין התאווה: אין מדובר בעניין של משיכה לא נורמלית אלא מערך הורמונלי הקיים בכל אדם, לכל אדם מתבגר מתחילים להתפתח תאי זרע הורמונליים באשכים על מנת שיהיה וכן בבוא העת להביא ילדים בנישואיו, זה אמנם קיים מעת הלידה באדם אך מתפתח בעיקר בגיל הבגרות באופן מואץ על מנת לזרז את הליך הנישואין והבאת הילדים לעולם, שכשם שאנו באנו ע"י השתדלות של הורינו גם אנו צריכים להחזיר טובה לילדינו ולהביא את הנשמות הללו לעולם.
כתוצאה מהתרבות תאי הזרע מתעוררת בלב האדם חמדה וחשק עצום לזיווג, במצב כזה יש מעגל החוזר על עצמו, הדמיון מוליד תאי זרע והתאי זרע מולידים דמיון וחשק מוגבר בנוסף וכך זה חוזר על עצמו עד שהאדם כמעט מתפוצץ.. אלא שאם האדם אינו נשוי הוא חושב שאין לו פיתרון אך לטבע הזה יש פתרון ונסביר:
אם האדם חוסם עצמו מלהרהר בעניין תאוות האוננות והקישוי העצמי ואולי בהוצאת הזרע, אזי מה שקורה הוא מעגל הפוך שהזרע מקבל בלימה של ייצור ובלימת הייצור בולמת את דמיון התאווה וכך גם נפסק שוב ייצור תאי הזרע וכך גם מתמעט הדמיון עד שאדם חש רגיל ונעים כאחד האדם ללא משיכה מתפוצצת.
מה גובה התאווה האידאלי?
המטרה הטובה ביותר עבור בחור שאינו נשוי היא להיות במצב שמשיכת התאווה שלו נמוכה מאוד מאוד וכמעט לא מורגשת בחיי היום יום והוא פנוי בדעתו ורגשותיו לעסוק בכל מיני עניינים חשובים, אם הוא במצב שהוא ממש מוטרד מהתאווה ואינו יכול להתעסק עם דברים חשובים סימן שגובה התאווה ממש גבוה והוא ממש בהפרעה, ועליו להנמיך זאת ע"י מיעוט הרהור, אם אינו מצליח להמעיט את ההרהור סימן שהוא צריך להמעיט את ראיית הנשים אם הוא עדיין לא מצליח להמעיט את ההרהור סימן שגורם ההרהור אינו הנשים אלא מזון או מצב גופני, ונסביר מזון עתיר חלבונים מרבה תאי זרע מצד עצמם וזה מוליד הרהור, כמו"כ אדם במצב רעב מאוד או צמא או עייף הוא בגירוי מיני מוגבר, כמו"כ אדם שבע מאוד הוא במצב גירוי מוגבר, לכן אם אדם מוצא את האיזון במזון במצבי הגוף שלו הוא יכול שלוט בכך באופן פשוט ע"י שימעיט את ראיות ומבטים ברחוב ועי"כ יוכל להתאמץ להמעיט הרהורים ועי"כ ימעיט ייצור תאי זרע וכך במחזוריות ימעיט את כל גובה התאוה עד למינימום הנצרך לו.
ככל שמתעלמים מן התאוה היא דועכת ככל שחושבים עליה גם אם זה לצורך הטיפול בה היא מתעוררת, לכן כל עוד התאווה נמוכה עלינו להתעלם ממנה וכל פעם שהיא נותנת לנו תזכורת… נעשה לנו מחיקה בראש ונתעסק עם הציפור שנמצאת לידינו על הספסל, וכו', אם זה ממש נהיה טורדני סימן שהיא מנסה לחדור אלינו בכח ואז עלינו ללמוד איך לדחות אותה כדלקמן:
מצב נפשי של עצבות יתירה או דיכאון מייצר גירוי להוצאת זרע גם אם רף התאוה נמוך משום שהדיכאון הוא מצב רפיון והאדם מחפש תענוג ומרציות הוא מוצא באופן הכי קל להעלות את העונג ע"י הוצאת זרע וזה מתסבך אותו במילכוד נוסף, האריז"ל תחילת הסתת גירוי יצר הרע היא ע"י העצבות, וכל דרגות העבודת ה' השגתי ע"י השמחה. כשיש שמחה הורמון העונג המתפזר במח ובגוף נותן לנו תחושה טובה ואילו כשאדם עצוב הוא מרגיש שליבו נמוג ואז הוא מנסה להיתלות בהוצאת זרע, ועליו פשוט להיות שמח מדבר אחר שמשמח אותו באופן אישי וכך הוא יוכל להתעלם מן התאווה.
כמו"כ הפחדה או פחד של אדם גורם לאדם לנסות למצוא לעצמו את המקום הבטוח מבחינה רגשית ע"י הוצאת הזרע לכן ראוי מאוד שאדם לא יהיה במצב מפוחד אפי' מן החטא בעצמו כי זה מפיל האדם שוב אלא להיות בטוח שמח וחברותי ובכך מצבו הנפשי מעודד אותו לעזוב את התאווה.
התאוה אינה יכולה להיות סטטית היא באה בגלים, אנו לפעמים שמים לב שהיא נמוכה מאוד ולא מפריעה ולפעמים שמים לב שהיא תופסת גובה, אסור לנו לשאול את עצמנו מה קרה לנו שהיא תפסה גובה כי ההיפך הוא הנכון הטבע שאבינו אב הרחמן ברא הוא שהיא תתפוס גובה מצד עצמו מידי פעם להזכיר לנו שבבוא העת אל לנו להתעכב אלא להתחתן מיד, [נישואין זה משהו שמאוד חשוב לה'] ומשכך כשהיא תופסת גובה ועדיין לא הגיע הזמן להינשא עלינו להנמיכה שוב, השאלה היא לא מדוע היא עלתה אלא לומר לעצמי היי שים לב היא במצב מטפס, טוב צריך להתחיל להנמיך אותה ע"י מיעוט הרהור שממעט ייצור זרע שממעט הרהור וחוזר חלילה.
וזה מה שאמרו לנו חז"ל משביעו רעב, אם ננסה להשביע חשקנו ע"י הרהור נוסף היצר ירעב יותר, אם ננסה להרגיעו ע"י ראיה נוספת הוא ירעב יותר וירצה יותר, אם ננסה להרגיע אותו ע"י שחרור הזרע החוצה [שלא במקום מצוה – במסגרת נישואין] הוא ירעב יותר משום שהוצאת זרע מפעילה את כל מפעל הזרע שוב בעוצמה כפולה ואז האדם שוב נמצא במצב של צורך מוגבר להוצאת זרע, וזה פועל בדיוק כמו תספורת ככל שאדם מסתפר יותר הוא נותן למנגנון השיער להפעיל את מפעל ייצור השיער וכך השיער גודל שוב עוד ועוד, ואם הוא מסתפר פחות המנגנון מקבל לבימה להיכנס לצמיחה איטי כך בעניין מפעל הוצאת הזרע אם אנו רוצים להיות במצב שמפעל ייצור הזרע אינו עובד ומגביר את ייצור תאי הזרע ואנו לא מצליחי לבלום אותו עלינו לעשות בדיוק את הפעולההפוכה, להחליט שלא מוציאים זרע ואז כתוצאה מדחיית הוצאת הזרע מנגנון המפעל של ייצור תאי הזרע מקבל הוראת בלימה מן המוח להפסיק לייצר וככה התאווה פוחתת ופוחתת עד שאנחנו מסוגלים להשתחרר ממנה ולהתעסק בדברים החשובים לגילנו כמו לימודים, קשרים חברתיים וכו'.
זרע אינו יוצא ללא נגיעה באיבר כלל, אמנם המשיכה היא לידוע באיבר אך על האדם לדעת כי אליו לא ייגע באיבר כלל הוא לא יפול בכך לכן אין לו להילחץ מכך כלל. כמו"כ אדם ללא הירהור לא יתקשה כלל ואם הוא יסיח דעת הוא לא יכול להתקשות כלל.
הדרכת חתנים לנישואין 