הנוסחה:
כל אדם זקוק להערכה, וזה ודאי ללא עוררין, גלה את ערכך בעצמך ע"י עצמך, כך לא יוכלו לקחת ממך אותו, רק כך תוכל לתת הערכה לשני. מלחמות הכבוד בבית הם מחוסר הערכה עצמית, כי המוערך באמת יכול רק לתת ואינו תלותי בקבלה.
הרעיון:
פעמים רבות ניתן להבחין שריב ומדון בין בני זוג על נסוב סביב עניין כל כך פעוט כ"כ שאילו הוא היה בין הבעל עם ילד קטן, היה מסתיים בכלום ומהר, והיה פוטר את הוויכוח בנימה של "אתה צודק" וממשיך הלאה, ובכלל לא מבזבז אנרגיה על ויכוח שאין בו מהות,
מה כאן העניין שכשמדובר מול רעייתו, אפי' באותו נושא הדבר הופך למתח ומדון?
כאן אנו מגלים את יכולת ההכלה של הבעל, כל אדם בנוי מרמת אמון כזו או אחרת בעצמו, והכוונה לאמון אמתי תוכני ופנימי, שאינו נעזר או תלוי באחרים, לא תמיד האדם מודע או מיחס חשיבות לסוג אמון זה [שאינו תלותי] הקיים בו בעצמו אם בכלל וכמה.
לפעמים לאדם נח להתעלם ממנו, ולהרוויח אמון סביבתי מהחברה, מאחר שהוא נעים יותר, מפנק יותר וכו', אלא ש"אליה וקוץ בה", אמון כזה שבא מהסביבה -והחוץ מפתח "תלות", והתמכרות, ואינו יציב, אינו זמין, וכו'
מה עושה אדם תלותי באמון והערכה מן הסביבה -שאינו מקבל את החמצן הקבוע שלו מן הסביבה? הוא בפניקה ותסכול מן הסביבה. הוא מנסה את כוחו בהזרמת כבוד והערכה מן הסביבה, הוא מנסה למשוך תשומת לב שתחיה את נפשו, וכך מנסה עוד ועוד.
אלא שמעבר למה שזה מהוה נטל על הסביבה, ובמיוחד על הסביבה הקרובה, שממנה הוא מצפה יותר, והם העייפים יותר מהמצאת מזונו זה, זה גם כבר לא ממש –אמתי. האדם חש שהמזון לא מספיק מזין.. וחוזר חלילה הוא שואב עוד ועוד, מנסה לשכנע קבוצות נוספות בעניינו, וכך מצבו חוזר חלילה.
ננסה לבחון אדם זה בתוך ביתו, ולא נצטרך הרבה בשביל לגלות שחיקה בנישואין, מי יותר ומי פחות, האדם הזה יחשוש להעדר כבוד כראוי לו ממילה שנשמעת לשני פנים. כמו"כ ספק שינוי בסדרי עדיפויות מצד האישה שלא כפי רצונו והנה אכזבה, יגון ומריבות.
פלא שנראה מריבות שרמת הרלוונטיות שלהם אפסית ולא משמעותית?! ואילו מול ילד או מישהו אחר אפי' גרם אנרגיה לא היה מוציאים עבור זה, אז מה קרה?
"הפרנציפ"… אני אמרתי! אני בקשתי! והיא אמרה וכו' וכו' וכו', ואנו נשאל אותו אח"כ אז מה קרה?!, הרי לא מדובר ברצון של צד אחד להרע לצד השני, לא מדובר בהעדר התאמה, לא מדובר על משמעות מעשית של הפסד כלשהו, —
במה כן מדובר?! באמת מדובר בחוסר הערכה אישית של האדם את עצמו. וכשזה נמנע, או מאוים, או מסופק, הבן זוג המצפה לכך באמת בבעיה אישית קשה, הוא ממש במצוקה, שהפתרון אצלה פשוט נמצא אצל הבן זוג, ומכאן למריבה בזוטות כי אצל המצפה לכך מדובר במזון חיוני של הערכה ושבח.
אז מה עושים? על האדם שמצפה לכך למצוא תחליף, שזה הוא עצמו, על ידי התבוננות במעלותיו, ושכנוע שהם גדולים ושווים מאוד ללא עוררין, ולא משנה מה שהסביבה תחשוב או תדע עליי, כי גם הסביבה עצמה לא מכירה אותי הכי טוב, ואת מעלותיי אני הרי מכיר הכי טוב, וכן הסביבה לא תמיד יש לה את סרגל המדידה הנכון, ואולי גם הם טועים שהרי האמת האבסולוטית בערכים היא עניין של בירור וידע ממידת האמת, ומה גם שאין אדם בעולם ללא ייחודיות ומעלות, לכ"א ישנם יתרונות בלעדיים לו בהתאם לסביבה ולזמן, ולקורות חייו האישיים שיתרונם בלעדי לו בלבד, וזה רק שלו בלבד, כמו"כ לסביבה אין תמיד את הזמן והיכולת והמצב הנפשי המתאים לומר לך את ערכך, אך הם משוכנעים כבר בערכך באמת ובתמים, וגם אם הם לא חוזרים על כך כל שני דקות ברמקול בחוצות העיר -אין הכוונה שאינם מעריכים אותך.
וזה תלוי במצבו האישי של כל אדם, ישנם שזקוקים כל רגע שילטפו אותם ויאמרו להם שבחם, ויש פעם בזמן רב יותר, העניין הוא אחד: "תלות", ותלות פירושה: אינני יכול לייצר יניקת אמון והערכה עצמית מעצמי.
הרב עדס: האדם זקוק להערכה ואמון רב, כך הוא, וכך מהותו, וכך טבע בו ה' בראשית יצירתו, כי זה טבע הנשמה כבר למעלה מהעולם העליון: "כבוד והערכה". ומה גם שמבחינה סביבתית האדם מקטנותו מסובב באנשים תומכים ומעריכים, שתמיכתם קטנה עם הגיל, וזה ממש צורך חיוני של האדם, ומאידך החברה אינה ערוכה לספק זאת לאדם באופן זמין כל רגע, ובצורה שהוא רוצה וצריך, על האדם להוריד את התלות בסביבה ולפתח יניקה עצמית, יציבה, איתנה, וזמינה יותר. בכך יוריד לחץ מן הסביבה, יהא רגוע עם עצמו יותר, והכי מרתק זה: שהוא יוכל להיות מקור הערכה לסביבה מאחר שהוא עצמו יש לו נביעת מים חיים עצמית שגם הסביבה תוכל ליהנות ממנה.
נאמר כאן ברור אין הכוונה חלילה לוותר על הערכה מצד האישה, או זלזול בו, אלא ידיעה ברורה ופשוטה שאיני "נצרך" להערכה שלה, אתה ובלעדיה אני שווה, והרבה מאוד, לא אתרסק לולא הערכתה ולא אשתגע מעודף הערכתה. כמובן שאשמח מאוד ואתעודד מהערכתה.
כשאדם חי כך שום דבר לא מנענע אותו, ההיפך הוא הנכון, אין אחד שיוכל להתרומם עליו ולאיים עליו בחוסר הערכה.
ואז נגיע למבט מפוכח ומדהים יותר: השני יכול לקבל ממני הערכה.. אני יכול לקנות אותו.., אין המטרה כמובן לקנות את השני.. אלא להרים ולעודד את השני, וכשמדובר ברעייתך או הבן זוג, אזי המרוויח הוא אתה, וכשמדובר בכלל באשה דע לך שמקור ההערכה העצמי שלה מוגבל ביותר, היא תלותית באופן בסיסי בבעלה, וזו הסיבה שנשים דעתן קלות להתפתות.
אישה שמזון ההערכה שלה מגיע מבעלה, הוא ירוויח שאשתו תהא שלו ולא תזקק לכך ממקורות זרים, והיא תרוויח מזון טוב ויציב, וחיים כשרים נעימים ומאושרים.
ניתן להוסיף שברכישת מעלה זו האדם מאושר בהבאת הילדים לעולם, והרגש הנלווה הוא: מה זאת אומרת הגאווה שלי לעשות כמוני. לא -הוא -האדם שילך שפוף ומפוחד מתגובת הבריות, -לא –הוא -האדם שיקבע את כמות הילדים לטובת העין של האנשים, ישותו הנכבדה רוצה אנשים כמותה.
הפרק הבא של התכונה הזו הוא תלות בגורמים אחרים כגון כסף וכדו', העיקרון הוא: ככל שהישות של האדם שלימה ללא עזרים כלשהם, או תלותיות, חייו שלווים יותר, יציבים יותר, וממילא שמחים יותר, הרעיון הוא: אין גורם בעולם שישפיע על מצב הרוח שלי!!
[מאמרים אלו ועוד נכתבו על ידי המדריך הרב גבריאל מור יוסף
לפרטים: rav.chatanim@gmil.com]
הדרכת חתנים לנישואין 