איסוף מידע מאינטרנט במקום הדרכה

האם מידע שאקבל דרך אתרי אינטרנט יכול להועיל לי לנישואין?

גם אם לגבי ענייני העולם כמו עסקים אקדמיה יש יעילות לאינטרנט אין הדבר נכון לגבי יהדות, כלומר צריך להבחין בין מידע לבין רגשות, שא"א לקבלם דרך אינטרנט, כמו"כ בין אינפורמציה לבין כישורים שא"א לרכשם באינטרנט, בין פטפוטי רחוב, לבין הרצאה עיונית ממוקדת, שגם היא אינה באינטרנט.

כשתנסה לבנות בנין רב קומות על פי מידע הנדסי מאתרי אינטרנט אתה מבין לבד שאתה עלול לסכן את יושבי הבניין וממילא חבל מלכתחילה על ההשקעה.

באתרים לא תמצא את עצמך מאזין למשבצת הנצרכת עבורך באופן ממוקד, אתה אולי תקבל פטפוטים מרגשים, אולי תדע פחות או יותר אלו תנועות מבצעים היכן ומתי, בטח לא תטמיע בעצמך מרקם רגשות או פרופורציה וסדרי עדיפויות בבניין בית.

אתה עלול למצוא את עצמך מתמקד בערך שולי ומבצע אותו באדיקות, ומאידך דורס קוים אדומים, כי כך אמר מישהו.. בלי לדעת מהו קו אדום ומהו קוריוז, מה מהותי ומה בדיחה, מהי תובנה לחתן שאינה לשיחה עם הכלה, ומהי שיחה שיש בה בנין, הרי שיחה על דבר שאינו במקומו, או בעיתוי שאינו מתאים, למרות הכול יביא תסיסה וחוסר אמון, מספיק פרופורציה מעוותת להרוס בנין טיפוחים.

לא משנה לאן אתה שואף בנישואין, בטח אינך מעוניין להקים משהו ולראות אותו מתרסק, הרי אינך משועמם.

לפיכך: או שתלמד זאת באופן מלא ממקור אחד או שלא תלמד כלום ותיגש בעזרת ההיגיון הבסיסי שניחונת, הוא בטח הרבה הרבה יותר טוב ממידע שגוי או שאינו פרופורציונאלי, ככלל היגיון האדם הוא המורה הכי טוב.

אז למה בכל זאת יש חשיבות להדרכה? זה בגלל שבהדרכה מתגלים תחומים שלא היו במרחב ההיגיון מהעדר ניסיון, וכן סדרי עדיפויות, ואחרי הכול גם אם אפשר ללמוד מהחיים [על הבשר], מ"מ אין מדובר בניסיון על מיומנות טכנית.. אלא על רגשות,  וכישלון בניסיון משאיר רושם שעדיף להימנע ממנו.

ואם אפשר להשיג את המידע שיציל מרוב ככל הטעויות ויביא את הזוג במעטפת מוצלחת הישר למישוש האושר, למה לא?? לא כסף הוא סיבה למניעת הדרכה מסודרת ומלאה, ולא עצלות, ולא דעות קדומות, כל אלו עולים ביוקר במוקדם או במאוחר.

גם סדרת הרצאות של רב כזה או אחר לא יכינו אותך כהוגן, וגם עצות ידידים לא יובילו אותך לידי  האושר, בטח לא שביבי מידע מאתר אינטרנטי, אינטרסנטי כלשהו, שישבש לך את רגש העדינות והנועם שבנישואין ויציג את בני הזוג כאגוצרנטים נאיביים שנלחמים על שלהם.

מאין תבוא הישועה, רק ממדריך "חי" בארבע עיניים שיעבור אתך על מסלול המידע הספציפי, וישלים ויבנה לך את המידע הנכון והמותאם אישית בשבילך לנישואין הספציפיים שלך, כך ורק כך, לא רק שתקבל את המידע הנכון והרלוונטי, אלא גם תחוש את נכונותו והתאמתו אליך.

ויתירה מזו תחושת הביטחון שתלווה אותך לחופה תהיה כזו שלא תאמין שאתה יכול להגיע אליה. יש דברים שאם לא מנסים לא מבינים.

ומכאן הדרך מובילה לא להקל ראש בבחירת מדריך שמקצר יותר או פחות,  קול, או חברמן, מה שתחפש זה מדריך שלא מחפש להיות פופולארי, יצירתי או חדשני, אלא פשוט בתכלית: כובד ראש, ואחריות,  עם מוטיבציה להוציא אותך מוכן בכל מחיר של השקעה, כי איכות אינה עניין של שטחיות.

[מאמר זה ועוד נכתבו על ידי הרב גבריאל מור יוסף, מדריך חתנים מוסמך

לפרטים  rav.chatanim@gmail.com

 

 

ייעוץ זוגי אישה מול רב

האם ייעוץ זוגי נכון באופן שהאישה מגיעה לרב לשמוע כיוון בהנהגת הבית?

הכלל שאנו הולך לאורו תמיד: מה שאפשר לשנות בבית ניתן לבצע על ידי הבעל לבד, ומה שא"א לשנות על ידי הבעל לא ניתן לשנות גם על ידי רב או יועץ זוגי.

ייעוץ נכון מפעיל את הבעל ומכווין אותו מול אשתו וממילא יוכלו להגיע לתוצאה, ממ"נ אם הבעל אשם יש לפנות אליו וניתן בחכמה לבין זאת מתוך דבריו ולהחכות אחר מעשיו, ואם האישה צריכה כיוון הרי שהכי נכון שהבעל יבצע זאת כי הוא בעלה ובכך דיבוקם יעלה יפה, כלומר לפעמים צריך לכוון את האישה, אך אם היכולת שלה לשמוע כיוון זה רק מחוץ לבעלה, זה עצמו כישלון, כי על היועץ ללמד הבעל איך לגרום שדבריו יהיו נשמעים, ובזה עצמו חטא היועץ מלכתחילה, ומה שייך לקבל ממנו עצה, האם פנינו אליו בגלל שיודע להשתמש עם הכישרון לדבר עם אישה שלמד מאשתו גם לשאר נשים?!  כל הכישרון במסייע לשלום בית הוא להביא את הבעל לתפעול נכון גם כשהבעל צודק והאישה הפוכה לגמרי.

החסרונות בתלות ביועץ: א' הדבק מגיע ממקור אחר והמדבק ביניהם הוא הרב ולא הם עצמן כמו גננת שהיא השומרת לשלום הגן. ב' האישה מפתחת ישות מוערכת מחוץ למעגל הנישואין, ג' הבעל מאבד את חלקו כאיש שהכול בו.

כ"ז נכון למעט: זוג שכבר בנו עצמם ובמשך החיים איבדו את האיזון בעקבות אירוע או שחיקה או הסתבכות כלשהי, שאינם מצליחים למצוא את הפתרון יחד שאז הפניה לרב היא בעקבות תקלה ולא כמנוף חיבור ודיבוק.

בעיית הצניעות: הכלל הוא כל מקום שיש שיחה ישירה של אדם רב יועץ ישירות עם האישה, עם הבעל, בנוכחות הבעל, או לבד, יש בזה יצירת חיץ כלשהו בין הזוג. ומזה לא רק שאין תשועה לזוגיות אלא פגיעה בצניעות האישה לבעלה.

-בכלל צריך לדעת מה נקרא פגיעה בשייכות האישה לבעלה, האם בעצם בעילתה למישהו אחר?! כמובן שלא ומשכך כמו שאנו מבינים שעניין המגע אינו גבול הפגיעה, אלא כל שמדובר שהאישה מעוררת רגש תלות והערצה לאיש יותר מבעלה הרי שנעשתה פגיעה בנאמנות האישה לבעלה, ויש בזה רמה מסוימת של בגידה! ואם האישה נעזרת בגורם מעל בעלה הרי שבעלה במעמד "בעל זמני" עד ההגעה לאיש ההוא שהוא מעל בעלה והוא יסדר בינה לבעלה, ובכלל הגישה כבר דוהרת לכיוון שבעלה בעצם שכיר אצל הרב ההוא, וגם היא בעצם "אישה" של ההוא רק שבינתיים היא עם בעלה, [מדובר בנקודה רגשית, וברגשות כל הדומה הוא באמת. והעניין ברור]. [מי שמתקשה להבין רעיון זה לא עמד על מהותה של אישה, ומשכך ההשלכות לכך הם בכל תחומי החיים מול אשתו]

א"א להקיש ממקרים אחרים שרבנים דיברו עם נשים או מסרו להם שיעורים: כשרב שומע אישה עם בעיותיה בטלפון, או משיב לשאלת אישה העומדת בדלת, או מוסר הלכה באו"ח או דיני מידות לבנות סמינר, אינו דומה לאישה נשואה שיושבת מול רב ומקבלת מסר אישי ממנו, ומשכך כל שמדובר באופן של מסר ישיר מדובר בלבו עליה וליבה עליו, וכמובן שנוכחות הבעל לא רלוונטית, כי פגיעה בשייכות אינה העניין של מעשה כלשהו, לאותו אדם או לאותה אישה יש בזה ידידות ברמה המסוימת שהיא מספיק טובה כשלעצמה איך שהיא.. גם כשהבעל מאזין לה…, שלא כמו אישה הפונה לרב והוא רק מאזין לה או במסירת שיעור שאז הגישה היא "שיעור" ולא פניה אישית.

"ובכל זאת" ראה ראיתי גם שיעור הנמסר ע"י "מבין" בחינוך ילדים שתיבל דבריו ב"חכמת חיים" או "אירועים מהחיים" שכל שומעת הרגישה והבינה את מסלול הרגש שכיוון המדבר להעביר בליבה עליו, ואכן מדובר בשיעור, אך הרעיון שלו היה לפתח רחמים ורגשות חיבה ואהבה אליו, שאז גם אם הוא נמצא "בפרהסיא" הרמז נשלח והטלפונים יגיעו.., והמטרה היא כמובן בטלפון גרידא, אך לאשה זו יש "בעל" חילופי, ימים יגידו אם בעלה מצליח להתחרות עם המאהב החדש שלה!

מעניין לעניין באותו עניין יש לברור את ההליכה לרופא נשים באופן הנכון, התמימות הנאיבית ששטח הרפואה הוא מוגן, ורופא יכול לקבל לידיו אשה לבד לחדר סגור לבדיקה גופנית, לא מתקבלת על הדעת, אדם שקצת מבין בחומריות האדם יודע שדברי הגמרא אין אפוטרופוס לעריות [אין הגנה מפיתוי לעריות] נאמר על כל אדם גם אם הוא רופא, והיותו עסוק בזה באופן קבע לא הופך אותו להגון או מוגן יותר. כי לא עכברא גנב אלא חורא גנב, כלומר לא האדם הוא המניע לחטא אלא האפשרות לחטא מניעה לחטא!, לפיכך יראה לנכון הבעל להיות נוכח וערני לשמירת קדושת הבית, הן בביקורי רופא הן במקומות עבודה וכו'

 

קשר יהודי

מהו המבט של ה' על אהבת איש לרעייתו?

אהבה בין בעל לאשה היא אמנם מצב ערכי שנדרש ורצוי בעיני ה', אך מה לעשות לפעמים האדם עושה כל שביכולתו להשיגה לפי כל הכללים של רצון ה' ובכ"ז נראה שה' לא חפץ באהבה זו,  ומדוע?

בעצם אם ה' נותן לאדם ממון, או כל כלי עזר אחר בחיים, והאדם הופכו לתכלית מצד עצמו ולא ככלי לקיום היהדות, זה היפך רצון ה' משום שבסיומו את העולם הוא צריך להתנתק מזה, [שאם זה היה טוב בתכלית הוא היה ממשיך עם זה למעלה ואם לא אז נשאר פה] לפיכך צריך לתכנן את האהבה כאמצעי ליעד משותף לזוג ולא תכלית מצד עצמה שאז שניהם מסתבכים בה.

על פי זה  יש להבדיל בין אהבה לחומר של האישה לבין אהבה להיותה כלי לרצון ה', כגון: על ידה באה השראת השכינה בבית, על ידה עבודת מידות, על ידה מצוות פרו ורבו, על ידה חומה לקדושה, [וכידוע היוצא לדרך ופוקד אשתו מוגן מחיצונים, משא"כ המסוכסך עם אשתו מסוכן בחיצונים.]

משכך אם אהבתו לתכלית הנכונה באהבה אזי ה' יסייע בידו עבורה וגם יכול ליהנות מן החומר שבה, אך אין זה יעוד עצמי ואדרבה כשנהנה ואוהב את החומר שבה אהבה משנית ה"ז קידש גם החומר, משא"כ אם אוהב החומר שבה אהבה תכליתית אזי להקב"ה אין הרבה עניין לסייע לו באהבה זו. לפיכך אהבת החומר שבה היא מדרגה התחלתית ואח"כ היעד הוא אהבה רוחנית תכליתית ואהבת החומר משנית כעין מתוך שלא לשמה בא לשמה, אם אדם לא משכיל לקבל את המעבר הזה הוא נשאר בנקודת שבר שתמיד יחזור עליה בכל מיני כיוונים.

דבר זה מתקשר לנאמר אצל יעקב שכשראה את רחל נשקה, דבר זה משולל טעם לכאורה, גם אם אין כוונתו ליצרו אינו נראה כדבר חיובי?

ובפשטות י"ל שהמציאות היא שפעם אישה הייתה [נדמית לאמורא] כ"שורא" כלומר במימד אנושי ללא התאווה שבה וממילא לא היה בנשיקה זו תאווה אנושית, מכיוון שלא היה בה מהות של טעם לאדם המקודש, משכך כ"ש אצל יעקב שהיה קדוש ומקודש, ואילו בדורנו להיפך לגמרי אנחנו שהכרנו רגישויות ודרגות שיפלות חדשות מדור לדור, כשאנו נעשה דבר פשוט בכיוון הרגשות ההם.. הם מיד יכוונו לכך.

להאמור לעיל ניתן לבאר זאת באופן נוסף: שבכלל אצל אבותינו הקדושים הערכים היו אחרים לגמרי המושג פחד היה מעבירה ולא מאנשים, המושג אהבה היה בלתי  לה' לבדו וכך בכל ערך שהוא, אשר על כן אנו מבינים שכשהוא נישק את רחל הוא נישק את הקדושה שבה, וכשם שאנו מחבקים ס"ת כוונתנו לקדושה ולא לחומר, כך ממש אצלו זו היתה הכוונה לקדושה שבה, וכך בעצם בכה על חורבן בתי המקדש.

בעצם כל אדם הדבק באשתו כדין מעבר לדביקות באשתו, הרי הוא דבק בבת ישראל קדושה, ששייך בה ואהבת לרעך כמוך ומצווים אנו בכל מיני הטבה, ויש בזה דביקות בשכינה ממש, כשם שהסותר לועו של ישראל כסותר לוע השכינה, כך חיבובה וגיפופה הוא ממש לשכינה, כ"כ אפשר להתרומם עם האשה.

 

ההבדל בין מערכת היחסים לפני החתונה לאחרי

האם ההדרכה לשלום בית יכולה להיות שימושית גם בתקופת האירוסים?

בגדול מערכת היחסים טרם החתונה שונה לגמרי מאחר הנישואין,

משום שלפני הנישואין מדובר בקשר על בסיס חבירות וידידות, המשודך או המשודכת אינם מחויבים בקשר שלהם מעבר לידידות מוסכמת.

אין ביניהם מערכת קירבה הדוקה אלא היכרות חביבה מאוד, צד אחד יכול למנע מלקבל החלטת השני עבורו, הוא גם יכול לחשוב אחרת, הוא מקושר למעגלים חברתיים נוספים, וכו' וכו'.

אחרי החתונה יש שינוי מהקצה לקצה, הבן זוג מחויב בהגדרות דין כתובה ונישואים כדת משה, הם גרים יחד, הם מנותקים במידת מה ממעגלי משפחה, חברים וכו', הם מרגישים הרבה יותר מחויבים זל"ז  וחפצים מאוד לרצות אחד את השני.

ולכן גם ראוי להימנע מלהפריע לזוג להתאחות יחד [כגון בביקורי נימוסין בדירתם] , וזה לא ענין של מה בכך,.

וזו הסיבה שטרם הנישואין לא כדאי שיכנסו לעניינים של החלטות כ"כ, כמו בחירת ריהוט, דירה וכו', כי כל חילוק דעות יכול להביא להפרדת הלבבות שלא במקומה, בזמן שאחרי הנישואין בכלל זה לא היה תופס אצלם מקום.

[מאמר זה ועוד נכתבו על ידי הרב גבריאל מור יוסף, מדריך חתנים מוסמך

לפרטים  rav.chatanim@gmail.com

מהי הדרכה הלכתית

 

מה אלמד בהדרכת הלכות לחתונה

 

הלכות נדה הנלמדים בהכנה לחתונה.

בעל ואשה מחויבים ביחסים מתאימים על פי הלכה כפי שיפורט להלן:

זמן נדה: ברגע שאשה רואה דם היא טמאה, כתוצאה מכך אינם יכולים לקיים יחסים, הם מחויבים בהרחקות שימנעו קירבה גופנית, או רעיונית המביאה ליחסי ביאה.

בהגדרה זו ילמדו מה נקרא ראיית דם, [מחזור סדיר, כתמי דם בגדלים מסוימים ובמקומות מסוימים, ובעיתוי מסוים] וכן ילמדו מה נקרא "הרחקות" [ מניעת נגיעה כלשהי, מניעת מעשים שמורים על יחסי בעל ואשה, שזה שינה במיטה יחד, אכילה ממזון אחד הושטה הסתכלות במקומות המכוסים בה וכו']

תהליך טהרה: המתנת חמישה ימים מתחילת הראיה בכפוף לסיום ראיית הדם מאפשרת הפסק טהרה, אח"כ שבעה נקיים ואח"כ טבילה במקווה.

בהגדרה זו ילמדו מה וכיצד ומתי מבצעים הפסק טהרה [שפירושו בדיקה על ידי עד או בגד שהדם הסתיים] כמו"כ ילמדו היאך מבצעים ספירת שבעה נקיים, אח"כ ילמדו כיצד מכינה עצמה לטבילה [שזה חפיפה עם פרטיה] וטבילה כדין בזמן המתאים ובאופן הנכון.

זמן טהרה: פרק הזמן מהטבילה עד לביאת המחזור או הדם בפעם הבאה, שזה כולל קיום היחסים בין בעל לאשה וכל מיני קירבה אישית ביניהם, כמו"כ חישוב זמני הווסתות.

בהגדרה זו ילמדו שהאישה בזמן טהרתה מותרת לבעלה [ומצוות היחסים ביניהם היא המרקם האינטימי הערכי שעליו מושתת הקשר ביניהם, וכן מיומנות ערכית ליחסים לשלב ולרצות את שני בני הזוג ולא רק צד אחד]

כמו"כ חישוב וסתות, [שלפי היסטוריית עיתוי הראיה של האשה ניתן לחשב בערך מתי תראה ובזמן זה צריכים לפרוש לפרק זמן קצר על מנת לא להיתקל במצב ביאת נדה, בהגדרה זו ילמדו מתי פורשים ומה בודקים בזמן הוסת.]

דיני כלה: דינים המיוחדים לכלה,

בהגדרה זו ילמדו מה נוגע לתחילת הנישואין מבחינת הדינים הנ"ל לאחר החתונה, כמו"כ פרטי הכנת כלה לחתונה וכו'.

הריון ולידה: תקופת ההריון וההנקה הם במצב של סילוק דמים מהאשה,

בהגדרה זו ילמדו יתרון התקופה שהאשה טהורה כל ימי העיבור בגלל העדר ראיית דם, נקודות הלכתיות לזמן הלידה ותהליך הטהרה לאחר הלידה.

בהגדרה זו ילמדו ענין נטילת תרופות המעכבות ראיית דם או מניעה כלשהי מבחינה הלכתית וכו'

הנאות קדושות מול האחרות

יש מצב לריצוי תשוקות במסגרת יהודית

הנוסחה:

האדם לא מפחית מהנאותיו בחיים יהודיים בזוגיות, הוא פשוט מכיר טוב יותר את תרבות ההנאה וקווי האופי המפעילים אותה, הוא פשוט רוכש מיומנויות קריטיות ביכולת למנף את ההנאה, הוא פשוט מגלה שגישה אמוציונאלית שטחית היא עקיפה במצמוץ עין על מרכז האושר של החיים.   

הרעיון:

נשאלתי ע"י בדואי עובר אורח שפגשתי באקראי: מודע אינכם יכולים להינשא לכמה נשים, מה רע בכך, האם זה נכון שאצלכם זה אסור? הוסיף והטעים "אני לא משוטט ברחוב, אני הולך ישר, ובגלל זה לקחתי שלושה נשים, פעם אני רוצה כזו, פעם כזו, ולפעמים אחת חולה.. ככה אני תמיד נהנה מהחיים, למה שאני יחפש ברחוב סתם"

חשבתי בלבי הרי אני לא אצליח להסביר על רגל אחת "מדוע", לפיכך השבתי לו: שהוא עושה כהוגן לחלוטין, הדבר הנכון מלכתחילה עבורו זה לנהוג כפי שעשה, ובכך גודרים פרצות הזנות בעולם.

חשבתי בלבי ומה בכל זאת ההסבר הנכון ליהודי שחי עם אישה אחת בלבד? [דרך אגב, בעולם מקובל בחוק לא להינשא ליותר מאשה אחת]

ובכן: התשוקה החשובה של משיכה לאשה, מניעה את האדם מתחילתו עד סופו, סיבת היותה באדם, הוא רצון ה' להביא מצב של איחוד רגשות ונפש בין בעל לאשה, וכך בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", המצב של תשוקה זה לזו, וזו לזה, מביא את בני הזוג לקשר של קירבה אישית מאין כמותה, וזה כשלעצמו תכלית בבריאה מכיוון שאחד משלים את השני וכו' כמופיע בחז"ל.

כשאדם נושא אישה למעשה הוא צועד ליעד של מיזוג ואיחוד עם רעייתו, באם הוא שוכח זאת, מציאות החיים מזכירה לו את זה בדרך הפחות נעימה, באם הוא צועד בחיוב לדרך זו מציאות החיים תאיר לו מכל פינה בהרמוניה מדהימה שאין כמותה.

להתאחד עם האישה אין זה עניין של מה בכך, זה דורש השתלבות, שאחריה הידבקות. [עיין במאמרים לחתנים בעניין השילוב]

משכך נישואים עם שני נשים במבט יהודי זה לא שני חתיכות רכוש, זה שניים שצריך להתאחד עימם להיות ישות אחת מהפן הגשמי והרוחני, וזה ייעוד לא קטן.

לפיכך בזמן חז"ל הקדושים, טרם חרם דרבנו גרשום ומנהג הקהילות לא לשאת ב' נשים, היו העם בעלי דרגה ויכולת רוחנית [נשמות גדולות הראויות לב' נשים כמופיע בחז"ל] ורגשית להכיל ב' נשים ולהתאחד עימם, לא היה בדעתם כלל שנישואי ב' נשים הוא עניין של מצב כלכלי או אמוציונאלי תשוקתי, הם פשוט היו בדרגה וחשיבה נכונה, עם הזמן ירידת הדורות הביאה את התפיסה של האדם המצוי בנשיאת ב' נשים סיפוק יצרים שהביא להגדלת יצרים, בעקבות מצב מתפתח זה ראה רבינו גרשום לנכון לגזור חרם על הנושא ב' נשים.

ישאל השואל אולי כתוצאה מכך תהיה בעיית סיפוק יצרים? הרי גם אם עניין התועלת אינו מצריך נישואין לב' נשים מ"מ  הנזק לכאורה יביא לכך שללא סיפוק יצרים החורבן יגדל?

טרם נתמקד בתשובה לשאלה זו, ננסה להרחיב את הדילמא לשטחים נוספים, ונשאל אולי מן הראוי לצמצם את שטח ההרחקות הנדרש ע"פ הלכה בזמנים מיוחדים בין בעל לאשה, אולי נצמצם איסורים גבוליים או שנויים במחלוקת לצורך "תועלת" של סיפוק יצרים שלא ייצא שכרו בהפסדו וירעה בשדות זרים?

נאמר כאן ששאלה זו מתעוררת ביתר שאת בדור האינטרנט וזמינות ונגישות למילוי יצרים שונים.

ובכן כשם שיש אינטלגנציה שכלית, גילו החוקרים שיש אינטלגנציה רגשית, נחדש כאן שיש מושג "אינטלגנצית הנאות" לפעילות ההנאה באדם יש מנטליות ותכונות מאוד מוגדרות, בעלות אופי התנהלותי, בד"כ לרוב ההנאות יש קווי אופי חופפים זל"ז אך ישנם הנאות בעלות אופי מיוחד.

בתחום הנאת המין איתא בגמ' "משביעו רעב" יש מפרשים שהכוונה לכלל ההנאות, אך באופן מיוחד זה הוזכר בעניין הנאת המין, אדם שמחפש להשביע את רעבון המין יגלה רעבון מתפתח.

נוסיף לכך את דברי הגר"א לאפיאן שלכאורה ייפלא היאך ישנם אנשים שתאוותם לבעלי חיים או לזכרים והרי דבר זה הוא נגד טבע העולם, שבנוהג שבעולם זכרים מתאווים לנקבות בני המין האנושי? ויישב זאת שאין מדובר בזן מסוים של אנשים, אלא באדם מצוי מן היישוב שהפעילות המינית אצלו הייתה ללא וויסות, כך שהפעלה יתירה הביאה אותו להיות תלותי בתאווה ברמה כ"כ גבוהה עד כדי שמגיע לתאווה לבעלי חיים או זכרים. וכידוע יישנם מצבים שהפרישה לאדם השקוע בתאווה זו קשה כמוות רח"ל.

אם נפרש את הדברים נגיע למסקנה מאוד פשוטה: אין מצב לעולם לחיות ללא וויסת יזום בפעילות ההנאה, מהסיבה הפשוטה שאין לה מעצור תרבותי, מוסרי, או שבע גשמי הדומה למזון כלל. משכך הגענו למצב שהאדם ירצה או לא ירצה חייב להיות פעיל ויוזם בשליטה על תאוות המין.

כשנחזור לשאלת הבדואי נבין טוב טוב שאין זה שאלה של כמה נשים אלא של שליטה בפעילות המין, אדם ששולט במינו יצליח ויסתדר טוב מאוד והרבה יותר מאותו הבדואי [כפי שיתבאר בהמשך] עם כמה נשותיו, מהסיבה הפשוטה שהבדואי הלז, מנסה להשביע תאוותו וגם כמה נשים לא יספקו יצריו באשר הם, -כל עוד הם מתפקדים ביולוגית באופן תקין, מאידך המוכרח לשלוט ביצריו מגיע במהרה לסיפוק יצריו, אכן האדם שמלכתחילה אינו חפץ בסיפוק יצריו אלא בהרעבתם ולפתוח את התיאבון עוד ועוד אין אישה אחת תספיק וגם לא אלף, ומאידך החפץ בסיפוק יצריו באמת יסתפק באשה אחת באמת.

זו הסיבה באמת שמערכת היחסים הזוגית היהודית, המורכבת מפרישה בימים המיוחדים, אינה בעיה שצריך לצמצם את השטח שלה, אלא הזדמנות להכיר את היצרים, זוהי הזדמנות להתלמד בסיפוק נשלט, שאין ספק שמביא אושר לאדם.

ויתירה מזו מצינו בגמ' למה אמרה תורה נידה לסוף שבעה, כדי שתהא חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה, כל מי שניסה זאת חש מהו חביבה על בעלה.., זוג שחי נכון אין לו מתחרים בפסגות ההנאה שיכול להגיע אליו, ולא רק הוא אלא שניהם יחד מצליחים להגיע לפסגות שכל החוקרים והפסיכולוגים לא יכולים למצות הנאות כאלו מאיש ואשה, ו"הללו" שחיים בהרחקות ה"מוזרות".. הכתובות בהלכה, כגון: לא לשבת יחד על ספסל המתנדנד או להושיט משהו מידו לידה מצליחים הרבה יותר, מי שניסה הצליח!

כך נמצא אדם שמנוסה בוויסות היצרים, שהוא בעל לאשתו בלבד, ואשה לבעלה בלבד, כך נמצא אדם שרגשותיו מקבלים ביטוי מלא, פורקן מלא, חווית חיים מושלמת, העדר תסביכים מיניים, העדר תסביכים בזוגיות, והכי חשוב, מרוצה!! לא פגשתי אדם שחי במתירנות שיכול לומר אני שבע רצון ללא דאגה מינית!!..

הכוח לטהרת המשפחה

מה אני יכול לדעת על היכולת לעמוד בטהרת המשפחה?

הנוסחה:

בעולם הביולוגי אנו מגלים את כח המיומנות, ככל שהאדם מתנסה בדבר ולומד אותו הוא משביח את הידע, לעומת זאת בעולם המכני, מה שלא תקין מפס הייצור לא ישפר עצמו בהמשך, מאחר שאין לו בינה ועליה באיכות הדומם, אלא במצב ירידה באיכות מזמן התפעול [ גם אם הוכנסה בינה אחראית לשיפור הבלאי כמו במיכון לטווח שנים, היא עצמה סו"ס מעגל פעילות להגנה על הקיים ולפיכך היא עצמה נתונה למצב התבלות] כך שלהיפך מן הדומם יש למערך הביולוגי שיפור ע"י רכישת מיומנות שכרוכה בהכרה תפעולית, כמו כל חלק באדם גם החלק הגברי הוא כלי שפרטי תפעולו רבים מאוד מאוד, כ"ש שמדובר במיומנות ולא רק ידע, לפיכך אדם החפץ בטובת חייו המוסריים והמתגמלים גופנית, רצוי שידרוש אחר מיומנות זו.

הרעיון:

מצינו בגמ' משפט מרתק: "מרעיבו שבע", אדם ששולט ביצריו שבע מיצריו.

במובן הביולוגי: קציצת שיער מעודדת צמיחת שיער, קציצת ציפורניים מעודדת צמיחתם, הנקה מעודדת ייצור חלב נוסף ומוגבר, כך המהלך בפעילות המין הוצאת זרע מעודדת ייצור מוגבר של תאי זרע, ולהיפך ממה שחושבים: נוכחות תאי הזרע מעוררת התאווה ולא להיפך [עלי שור- פרק התאווה] ובדיוק כשם שמילוי חלב אם בגוף האישה מעורר את חשק ההנקה, כי "יותר ממה שרוצה העגל לינק רוצה הפרה להניק", כך בפעילות המין ריבוי הזרע מעורר התאווה, וזהו קו פעילות זהה לכל המבנה הביולוגי בבריאת אדם ובע"ח,

מאידך העדר קציצת שיער, ציפורניים, או הנקה, משדר אותות מתאימים למח למתן ולהפסיק את פעולת הייצור, כי השהייה של המערך כפי שהוא, משדר מילוי וכך שוב ושוב הגוף נכנס לבלימת ייצור ובעקבותיה ירידה בתאווה, כשנקיש זאת לפעילות המין נמצא שהדברים זהים, ובלימה בהוצאה מביאה בהדרגה להשלמת הגוף עם מיתון ייצור הזרע וממילא למצב של שבע מיני.

[במקרים של הפעלה מינית קיצונית ייקח לגוף זמן להשלים עם קבלת האותות להפסקה מוגברת של הייצור, ובכך נבין שהתפרעות ומתירנות, לא תרגיע יצרים אלא תשבש את מנגנון התפקוד הסביר, כך שלהחזיר זאת למצב ממוצע יש מקום לעזרים בתרופות, ולפעמים סירוס כימי וכדו', או שפשוט היכולת של החברה להתמודד עם פורצי הגבולות המיניים היא בדרך של הורדת גבולות אדומים, ובכך מצב החברה יגיע למקומות שגם הגוי הכי מושחת בדור קודם לא היה רוצה למצוא בו את עצמו.]

במובן הנפשי: כל ממד בגוף הפיזי הגלוי יש לו ממד בגוף הנפשי הנסתר, הן מבחניה פתלוגית והן מבחינה התנהגותית, [בעולם הרפואה ידוע מצב של אדם שכרתו לו את הרגל והוא עדיין חש שהיא כואבת.. משום שהנפש עדיין לא קלטה את המצב החדש של העדר הרגל.] משכך רצון להשביע את היצרים מביא את הנפש לגישה של הפעלה והפעלה, משא"כ מצב של הגבלה, שאז הנפש מנסה שוב את רצונה במילוי התשוקה, ואז היא מקבלת את ההערה השכלית: שכרגע לא ניתן לבצע את רצון התשוקה, אזי לאט לאט היא משלימה עם המצב המחודש של העדר פעילות.

בשלב זה נבין יותר טוב את דין התורה להרחקות בין בעל לאשה בימים המיוחדים של נדה, שבגמ' כתוב שהרעיון הוא "כדי שתהא האישה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה", ואכן מי שניסה זאת מעיד ע"כ שהדברים נכונים מאוד לכל גיל, ממש באופן בלתי מובן, איך שניתן למצוא התחדשות וריגושים חמודים מתפרצים על לב האדם, ושורש הדברים הוא: שלאחר שהנפש הפנימית הפנימה את מצב העדר פעילות, אזי הגוף זקוק להוראה מחודשת של המשך פעילות.., וכאן אנו מגלים רגשות כמעט בכל גיל כמו געגועי בחור צעיר לכלתו, שגם אצלו המערך זהה: הוראה על חידוש פעילות מול האישה הנכספת.

לסיכום: האדם לא מפחית מהנאותיו בחיים יהודיים בזוגיות, הוא פשוט מכיר טוב יותר את תרבות ההנאה וקווי האופי המפעילים אותה, הוא פשוט רוכש מיומנויות קריטיות ביכולת למנף את ההנאה, הוא פשוט מגלה שגישה אמוציונאלית שטחית היא עקיפה במצמוץ עין על מרכז האושר של החיים.

כלל הפעילות והשליטה: באופן עקרוני לאדם יש ציוויים ברורים לגבי הפעילות הגברית, וזה חיי אישות עם אשתו בזמן טהרתה, כשאנו מביטים על המשיכה כשלעצמה אנו מוצאים אותה פעילה תמיד בכל זמן ובכל מקום, רצון הבורא הוא להשהות את האדם במצב התמודדות מול המשיכות הטבעיות, כך שביטולם אינו אפשרי, [ויתירה מזו גם אם יהיה ניתן באמצעות עזרים תרופתיים למנוע הפעילות, אין זה רצון הבורא למעט מקרים קיצוניים, משום שהרעיון למצוא את האדם מתמודד] כשאנו מגלים את הנתונים הללו: משיכה קבועה ופעילות מסוימת מאוד, אנו מבינים באופן חד משמעי שיש ציפייה מהנברא לרכוש מיומנות תפעולית, ולפעול באופן כשר וראוי, לעיל גילינו שכמו שאר דיני התורה גם בטווח הקרוב האדם לא באמת סובל או מפסיד, להיפך מהממד השטחי.

משכך א"א לנקוט פרטים אוניברסליים להתמודדות, אך בקווים כלליים הדבר המוטל על האדם זה: ידיעה שזה אפשרי כי זו הציפייה ממנו, תפיסת עולם שהדבר הראוי הוא פעילות נכונה, ותאווה היא אינה האני באמת היא רק רובצת עלי, ומכאן והלאה לכל אחד יכולים להיות מסלולים להתמודדות   יש את המשיכה מצד האדם, [שגם אם היה בודד בעולם היה לו משיכה שמקורה במזון פעילות גיל פעילות גוף,] ויש את הגורם החיצוני שזה סביבת העולם החומרי, [כל אחד צריך נטרול מצד עצמו, או בצמצום הגורם או בהפעלתו לכיוון חיובי]

זה בלא זה אי אפשר, אדם שינסה לתמרן עם עצמו ומצד שני יחשוף את עצמו לגירויים, לא יועיל לו כלום, הרי החשיפה לגירויים מביאה כל אדם באשר הוא להעדר שליטה ולא יועיל כנגד זה מעמד חברתי תפקיד בכיר או אפי' איש דת בתפקיד בכיר או אדם עם יראת שמיים וכמעשה בגמ' עם ר' עמרם חסידא, מאידך מניעת הגירויים החיצוניים והעדר התייחסות למרכיב האנושי הטבעי הקיים אצל כל אדם, לא יביא את האדם לתוצאה המיוחלת הוא יתייסר הרבה אך יפול כפרי בשל ביד יצרו המתרבה מתוכו עצמו מגורמים פנימיים שצריכים התיחסות.

הכח הגברי יכול להיות מופנה ליצירה, להתמקדות בצרכי החיים, ויוכל להיות מרוכך על ידי אהבה וחיבוק ילדים וכו'.

[מאמרים אלו ועוד נכתבו על ידי המדריך הרב גבריאל מור יוסף

לפרטים: rav.chatanim@gmil.com]

 

שו"ת טהרת המשפחה

שאלות בענייני טהרת המשפחה וכו'

ניתן להפנות שאלות למו"צ שהוסמך ע"י הרב אולמאן מהעדה"ח

כמו"כ התמחה שנים רבות בהלכות נדה, מראות, ושאלות של חתנים, בבימ"ד של הרב מנחם מנדל לובין שליט"א מבני ברק, חתן הגאון ר' ניסים קרליץ.

ניתן לפנות במייל:    rav.chatanim@gmail.com   מענה מהיר

או בווטסאפ 0504133062

8 בבוקר עד 11 בלילה

להלן הסכמות