הכוח לטהרת המשפחה

מה אני יכול לדעת על היכולת לעמוד בטהרת המשפחה?

הנוסחה:

בעולם הביולוגי אנו מגלים את כח המיומנות, ככל שהאדם מתנסה בדבר ולומד אותו הוא משביח את הידע, לעומת זאת בעולם המכני, מה שלא תקין מפס הייצור לא ישפר עצמו בהמשך, מאחר שאין לו בינה ועליה באיכות הדומם, אלא במצב ירידה באיכות מזמן התפעול [ גם אם הוכנסה בינה אחראית לשיפור הבלאי כמו במיכון לטווח שנים, היא עצמה סו"ס מעגל פעילות להגנה על הקיים ולפיכך היא עצמה נתונה למצב התבלות] כך שלהיפך מן הדומם יש למערך הביולוגי שיפור ע"י רכישת מיומנות שכרוכה בהכרה תפעולית, כמו כל חלק באדם גם החלק הגברי הוא כלי שפרטי תפעולו רבים מאוד מאוד, כ"ש שמדובר במיומנות ולא רק ידע, לפיכך אדם החפץ בטובת חייו המוסריים והמתגמלים גופנית, רצוי שידרוש אחר מיומנות זו.

הרעיון:

מצינו בגמ' משפט מרתק: "מרעיבו שבע", אדם ששולט ביצריו שבע מיצריו.

במובן הביולוגי: קציצת שיער מעודדת צמיחת שיער, קציצת ציפורניים מעודדת צמיחתם, הנקה מעודדת ייצור חלב נוסף ומוגבר, כך המהלך בפעילות המין הוצאת זרע מעודדת ייצור מוגבר של תאי זרע, ולהיפך ממה שחושבים: נוכחות תאי הזרע מעוררת התאווה ולא להיפך [עלי שור- פרק התאווה] ובדיוק כשם שמילוי חלב אם בגוף האישה מעורר את חשק ההנקה, כי "יותר ממה שרוצה העגל לינק רוצה הפרה להניק", כך בפעילות המין ריבוי הזרע מעורר התאווה, וזהו קו פעילות זהה לכל המבנה הביולוגי בבריאת אדם ובע"ח,

מאידך העדר קציצת שיער, ציפורניים, או הנקה, משדר אותות מתאימים למח למתן ולהפסיק את פעולת הייצור, כי השהייה של המערך כפי שהוא, משדר מילוי וכך שוב ושוב הגוף נכנס לבלימת ייצור ובעקבותיה ירידה בתאווה, כשנקיש זאת לפעילות המין נמצא שהדברים זהים, ובלימה בהוצאה מביאה בהדרגה להשלמת הגוף עם מיתון ייצור הזרע וממילא למצב של שבע מיני.

[במקרים של הפעלה מינית קיצונית ייקח לגוף זמן להשלים עם קבלת האותות להפסקה מוגברת של הייצור, ובכך נבין שהתפרעות ומתירנות, לא תרגיע יצרים אלא תשבש את מנגנון התפקוד הסביר, כך שלהחזיר זאת למצב ממוצע יש מקום לעזרים בתרופות, ולפעמים סירוס כימי וכדו', או שפשוט היכולת של החברה להתמודד עם פורצי הגבולות המיניים היא בדרך של הורדת גבולות אדומים, ובכך מצב החברה יגיע למקומות שגם הגוי הכי מושחת בדור קודם לא היה רוצה למצוא בו את עצמו.]

במובן הנפשי: כל ממד בגוף הפיזי הגלוי יש לו ממד בגוף הנפשי הנסתר, הן מבחניה פתלוגית והן מבחינה התנהגותית, [בעולם הרפואה ידוע מצב של אדם שכרתו לו את הרגל והוא עדיין חש שהיא כואבת.. משום שהנפש עדיין לא קלטה את המצב החדש של העדר הרגל.] משכך רצון להשביע את היצרים מביא את הנפש לגישה של הפעלה והפעלה, משא"כ מצב של הגבלה, שאז הנפש מנסה שוב את רצונה במילוי התשוקה, ואז היא מקבלת את ההערה השכלית: שכרגע לא ניתן לבצע את רצון התשוקה, אזי לאט לאט היא משלימה עם המצב המחודש של העדר פעילות.

בשלב זה נבין יותר טוב את דין התורה להרחקות בין בעל לאשה בימים המיוחדים של נדה, שבגמ' כתוב שהרעיון הוא "כדי שתהא האישה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה", ואכן מי שניסה זאת מעיד ע"כ שהדברים נכונים מאוד לכל גיל, ממש באופן בלתי מובן, איך שניתן למצוא התחדשות וריגושים חמודים מתפרצים על לב האדם, ושורש הדברים הוא: שלאחר שהנפש הפנימית הפנימה את מצב העדר פעילות, אזי הגוף זקוק להוראה מחודשת של המשך פעילות.., וכאן אנו מגלים רגשות כמעט בכל גיל כמו געגועי בחור צעיר לכלתו, שגם אצלו המערך זהה: הוראה על חידוש פעילות מול האישה הנכספת.

לסיכום: האדם לא מפחית מהנאותיו בחיים יהודיים בזוגיות, הוא פשוט מכיר טוב יותר את תרבות ההנאה וקווי האופי המפעילים אותה, הוא פשוט רוכש מיומנויות קריטיות ביכולת למנף את ההנאה, הוא פשוט מגלה שגישה אמוציונאלית שטחית היא עקיפה במצמוץ עין על מרכז האושר של החיים.

כלל הפעילות והשליטה: באופן עקרוני לאדם יש ציוויים ברורים לגבי הפעילות הגברית, וזה חיי אישות עם אשתו בזמן טהרתה, כשאנו מביטים על המשיכה כשלעצמה אנו מוצאים אותה פעילה תמיד בכל זמן ובכל מקום, רצון הבורא הוא להשהות את האדם במצב התמודדות מול המשיכות הטבעיות, כך שביטולם אינו אפשרי, [ויתירה מזו גם אם יהיה ניתן באמצעות עזרים תרופתיים למנוע הפעילות, אין זה רצון הבורא למעט מקרים קיצוניים, משום שהרעיון למצוא את האדם מתמודד] כשאנו מגלים את הנתונים הללו: משיכה קבועה ופעילות מסוימת מאוד, אנו מבינים באופן חד משמעי שיש ציפייה מהנברא לרכוש מיומנות תפעולית, ולפעול באופן כשר וראוי, לעיל גילינו שכמו שאר דיני התורה גם בטווח הקרוב האדם לא באמת סובל או מפסיד, להיפך מהממד השטחי.

משכך א"א לנקוט פרטים אוניברסליים להתמודדות, אך בקווים כלליים הדבר המוטל על האדם זה: ידיעה שזה אפשרי כי זו הציפייה ממנו, תפיסת עולם שהדבר הראוי הוא פעילות נכונה, ותאווה היא אינה האני באמת היא רק רובצת עלי, ומכאן והלאה לכל אחד יכולים להיות מסלולים להתמודדות   יש את המשיכה מצד האדם, [שגם אם היה בודד בעולם היה לו משיכה שמקורה במזון פעילות גיל פעילות גוף,] ויש את הגורם החיצוני שזה סביבת העולם החומרי, [כל אחד צריך נטרול מצד עצמו, או בצמצום הגורם או בהפעלתו לכיוון חיובי]

זה בלא זה אי אפשר, אדם שינסה לתמרן עם עצמו ומצד שני יחשוף את עצמו לגירויים, לא יועיל לו כלום, הרי החשיפה לגירויים מביאה כל אדם באשר הוא להעדר שליטה ולא יועיל כנגד זה מעמד חברתי תפקיד בכיר או אפי' איש דת בתפקיד בכיר או אדם עם יראת שמיים וכמעשה בגמ' עם ר' עמרם חסידא, מאידך מניעת הגירויים החיצוניים והעדר התייחסות למרכיב האנושי הטבעי הקיים אצל כל אדם, לא יביא את האדם לתוצאה המיוחלת הוא יתייסר הרבה אך יפול כפרי בשל ביד יצרו המתרבה מתוכו עצמו מגורמים פנימיים שצריכים התיחסות.

הכח הגברי יכול להיות מופנה ליצירה, להתמקדות בצרכי החיים, ויוכל להיות מרוכך על ידי אהבה וחיבוק ילדים וכו'.

[מאמרים אלו ועוד נכתבו על ידי המדריך הרב גבריאל מור יוסף

לפרטים: rav.chatanim@gmil.com]

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s