קשר יהודי

מהו המבט של ה' על אהבת איש לרעייתו?

אהבה בין בעל לאשה היא אמנם מצב ערכי שנדרש ורצוי בעיני ה', אך מה לעשות לפעמים האדם עושה כל שביכולתו להשיגה לפי כל הכללים של רצון ה' ובכ"ז נראה שה' לא חפץ באהבה זו,  ומדוע?

בעצם אם ה' נותן לאדם ממון, או כל כלי עזר אחר בחיים, והאדם הופכו לתכלית מצד עצמו ולא ככלי לקיום היהדות, זה היפך רצון ה' משום שבסיומו את העולם הוא צריך להתנתק מזה, [שאם זה היה טוב בתכלית הוא היה ממשיך עם זה למעלה ואם לא אז נשאר פה] לפיכך צריך לתכנן את האהבה כאמצעי ליעד משותף לזוג ולא תכלית מצד עצמה שאז שניהם מסתבכים בה.

על פי זה  יש להבדיל בין אהבה לחומר של האישה לבין אהבה להיותה כלי לרצון ה', כגון: על ידה באה השראת השכינה בבית, על ידה עבודת מידות, על ידה מצוות פרו ורבו, על ידה חומה לקדושה, [וכידוע היוצא לדרך ופוקד אשתו מוגן מחיצונים, משא"כ המסוכסך עם אשתו מסוכן בחיצונים.]

משכך אם אהבתו לתכלית הנכונה באהבה אזי ה' יסייע בידו עבורה וגם יכול ליהנות מן החומר שבה, אך אין זה יעוד עצמי ואדרבה כשנהנה ואוהב את החומר שבה אהבה משנית ה"ז קידש גם החומר, משא"כ אם אוהב החומר שבה אהבה תכליתית אזי להקב"ה אין הרבה עניין לסייע לו באהבה זו. לפיכך אהבת החומר שבה היא מדרגה התחלתית ואח"כ היעד הוא אהבה רוחנית תכליתית ואהבת החומר משנית כעין מתוך שלא לשמה בא לשמה, אם אדם לא משכיל לקבל את המעבר הזה הוא נשאר בנקודת שבר שתמיד יחזור עליה בכל מיני כיוונים.

דבר זה מתקשר לנאמר אצל יעקב שכשראה את רחל נשקה, דבר זה משולל טעם לכאורה, גם אם אין כוונתו ליצרו אינו נראה כדבר חיובי?

ובפשטות י"ל שהמציאות היא שפעם אישה הייתה [נדמית לאמורא] כ"שורא" כלומר במימד אנושי ללא התאווה שבה וממילא לא היה בנשיקה זו תאווה אנושית, מכיוון שלא היה בה מהות של טעם לאדם המקודש, משכך כ"ש אצל יעקב שהיה קדוש ומקודש, ואילו בדורנו להיפך לגמרי אנחנו שהכרנו רגישויות ודרגות שיפלות חדשות מדור לדור, כשאנו נעשה דבר פשוט בכיוון הרגשות ההם.. הם מיד יכוונו לכך.

להאמור לעיל ניתן לבאר זאת באופן נוסף: שבכלל אצל אבותינו הקדושים הערכים היו אחרים לגמרי המושג פחד היה מעבירה ולא מאנשים, המושג אהבה היה בלתי  לה' לבדו וכך בכל ערך שהוא, אשר על כן אנו מבינים שכשהוא נישק את רחל הוא נישק את הקדושה שבה, וכשם שאנו מחבקים ס"ת כוונתנו לקדושה ולא לחומר, כך ממש אצלו זו היתה הכוונה לקדושה שבה, וכך בעצם בכה על חורבן בתי המקדש.

בעצם כל אדם הדבק באשתו כדין מעבר לדביקות באשתו, הרי הוא דבק בבת ישראל קדושה, ששייך בה ואהבת לרעך כמוך ומצווים אנו בכל מיני הטבה, ויש בזה דביקות בשכינה ממש, כשם שהסותר לועו של ישראל כסותר לוע השכינה, כך חיבובה וגיפופה הוא ממש לשכינה, כ"כ אפשר להתרומם עם האשה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s