יומן וסתות שאבד, כיצד לנהוג מעתה?

יומן וסתות שאבד [לוח צפי להגעת המחזור, שאז נמנעים מקיום יחסים], ובני הזוג אינם זוכרים את עיתוי הוסת, מה עליהם לעשות, והאם ומתי עליהם לפרוש?

וסת פירושו "עיתוי קבוע", גוף האישה פועל באופן צפוי או לא ממש צפוי לגבי הגעת הוסת [מחזור] בעת הזו צריכים לפרוש כמבואר בהלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן קפ"ד.

לגבי השלכות הדין במצבי ספק צריך לברר האם שורש הדין של פרישה בזמן וסתות הוא דרבנן או דאו', אם זה דאורייתא הרי שככל ספק דאורייתא לחומרא ואם זה דרבנן הרי שככל ספק דרבנן לקולא, וישנם ספיקות נוספים בווסתות, כגון שאין יודעת מתי התחיל הוסת לפני השקיעה או אח"כ, האם תחשוש רק ללילה או גם ליום, וכן עבר ולא בדקה האם אסורה עד שתבדוק או לא.

בגמ' נדה טז. ר' נחמן הכריע שהמח' של רב ושמואל בעבר הוסת ולא בדקה האם אסורה או מותרת, ששורש מחלוקתם הוא האם וסתות דרבנן או לא, לרב אינה אסורה מכיוון שסבר שווסתות דרבנן ואילו לשמואל אסורה משום שווסתות דאורייתא.

בתוס' שם ד"ה ורב נחמן: נראה דוסתות דרבנן דהא ר' נחמן בר יצחק דהוא בתראה אית ליה דלרב וסתות דרבנן. מדבריו נראה דהכריע כר' נחמן בביאור מח' רב ושמואל, וכן הכריע כרב שסובר דווסתות דרבנן משום שהלכה כרב באיסור.

בבית יוסף בסימן קפ"ד סעיף ב' מביא הר"ן שפסק דקיי"ל וסתות דרבנן, וכן דעת הרשב"א וכן דעת הרא"ש, ואילו בספר התרומה כתב שזה דאו', בב"י מפרש שייתכן שכוונתו כדברי רב בעניין הפס' "והזרתם את בנ"י" וכו', היינו שיש לו סמך מדאו' אך חיובו מדרבנן.

כמו"כ בסעיף ד' מבאר הבית יוסף בשם הראב"ד שספק ראתה ביום או בלילה, יש מחמירים לאוסרה כל היום וכל הלילה, והכריע כדברי המקילין שאינה אסורה אלא היום, וכ"כ הרא"ש בשמו, ומסיים הבית יוסף הילכך הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא  ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נידתה.

בשולחן ערוך סימן קפ"ד ס"ד: אם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לן שפיר אי קוד הנץ החמה או אחריו, אינה אסורה אלא ביום, בש"ך ס"ק י"ג דכיון דוסתות מדרבנן הו"ל ספק דרבנן לקולא וא"צ לפרוש אלא ביום שהיה ודאי בימי נדתה.

להאמור יש לדון כל ספיקות בוסתות לקולא כמו כל דין דרבנן לקולא. כמו"כ יש לשים לב שמדובר בוסת קבוע, שהגם שהוא קבוע הוא לקולא כשיש ספק, כי עיקר דינו מדרבנן.

ויש לברר שאמנם וסתות דרבנן אך מצינו שביוצא לדרך פליגי הראשונים האם מותרת לבעלה או לא ורוב הראשונים התירו אף באישות ממש ולא רק דברי קירוב, והתבססו על הפס' וידעת כי שלום אהלך, כמו"כ י"ל משום שהוא נחשב זמן עונה מדאורייתא שכל זמן שהאישה משתוקקת לבעלה הוא הגדרת זמן עונה, וא"כ מדוע ליל טבילה או ליל חופה כשנופל על עונת הוסת והגם שמדובר בוסת שאינו קבוע ה"ה אסורה, האם ישנה התייחסות חמורה לוסת הגם שהוא דרבנן?

שאלתי לרב מ"מ לובין שליט"א והשיב לי, שאכן עונה היא דאו', אלא שרק היכן שחז"ל גילו שזה תשוקה המוגדרת כעונה שייך להתיר אישות בזמן הוסת אך כשמדובר במקרה אחר אין לנו את הבירור של חז"ל שנוכל לומר עליו עשה דאו' נגד דין חז"ל.

לעניין הלכה למעשה באופן שאבד לוח הוסתות של הזוג אזי כל זמן הוא בבחינת ספק בוסתות שמותרת לבעלה, אך באם היא זוכרת בכ"ז את זמן הוסת אך אינה זוכרת את העונה, [כלומר זוכרת יום עשרים, אך אינה זוכרת אם העונה הייתה יום או לילה] בזה ההלכה כדברי הראב"ד שהוא סובר שמכיון שוסתות דרבנן ואינה יודעת אם יום או לילה הרי שנאסרת רק בלילה שהוא החלק הודאי שראתה בו דם, [ט"ז קפ"ד סק"ד]  ממ"נ אם ראתה בלילה הרי שבאמת חוששת ללילה ואם ראתה ביום הרי שוסתה נמשך ללילה ולכן יש מקום בכל מקרה לחשוש ללילה.