אשה או בני זוג המעוניינים למנוע הריון האם הדבר נכון או מותר או רצוי על פי התורה?

יש לחלק את הסוגיה של מניעת הריון לשניים: א' "סיבת המניעה" מבחינה אתית תורתית. ב' "צורת המניעה" המותרת על פי הלכה.

לגבי כל נידון ראוי לעשות שאלת רב באופן אישי כי ישנם פרטים המשתנים ספציפית לבני הזוג. אך במסגרת זו נענה תשובה ברמה העקרונית.

א'

סיבת המניעה: בתורה כתוב "פרו ורבו", כל אדם מישראל חייב בפריה ורביה, שזה הבאת ילדים לעולם, הגדר ההלכתי הוא בן ובת, וכל עוד לא הביא לעולם בן ובת במסגרת משפחתית כדת משה וישראל עדיין לא זכה לקיים מצוות עשה זו.

פריה ורביה ה"ה ככל מצוות התורה שבי"ד כופין עליה, וברמ"א: כיום אין כופין על זה,  וזה מצוות עשה דאורייתא לכל דבר שכמו שאדם לא יכול לומר לא אקנה תפלין בגלל מצב כלכלי וכו' כך אינו יכול לומר לגבי ילדים אני נמנע בגלל מצב כלכלי, כך מצינו אדם שנשא אישה ולא זכה לילדים למעלה מעשר שנים, חובה עליו לגרשה [כשאין שום סיכוי בעולם להביא ממנה ילדים. ובכ"ז חז"ל מורים היתר לזוג ערירי שאינם מעוניינים להתגרש, להישאר נשואים גם יותר מעשר שנים בנימוק שהגירושין יכול להיות פיקוח נפש]. 

בני הזוג שזכו במצווה החשובה של פריה ורביה, ע"י הבאת בן ובת [שו"ע אה"ע ס"ה] ידעו שהיא מוערכת מאוד בעיני ה' כעשיית חסד כביכול עם רצון הבורא שהוא קיום העולם.

יש דרגה נוספת במצווה של הבאת ילדים שהיא ע"פ הכתוב בנביא ישעיה ט' י"ח "לא תוהו בראה לשבת יצרה" "ולערב אל תנח ידך" כמבואר בגמ' יבמות סב: מהראשונים משמע שזה דין דרבנן ואינו נחשב לתקנה שיש בה כפיית בי"ד: רמב"ם הל' אישות, שולחן ערוך אה"ע סימן א' מצוה לישא אישה בת בנים ואפי' למכור ס"ת בעת הצורך.

בגמ' יבמות סב. מבואר שביאת המשיח תלויה בהבאת כל נשמות ישראל. כלומר בריבוי עם ה' יושלם תיקון הבריאה.

[בגמ' יבמות סה: דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה אמר לה לא אזלא אשתיא סמא דעקרתא לסוף איגלאי מילתא אמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי. ]

ביאור: אשתו של ר' חייא היתה מצטערת הרבה בלידותיה, והיה לה כבר שני בנים ושני בנות, שינתה בגדיה כאשה אחרת ובאת לפני בעלה לשאול עקרונית האם אישה מצווה על פריה ורביה, השיב לה שלא, והיא שתתה מי עקרין שמונעים הריון, אח"כ כשנודע לו על העניין, הגיב: חבל מאוד אם היית מתעברת שוב ומביאה לי תאומים היה זה דבר טוב שהתאומים הראשונים שלה היו גדולי החכמים בדורם.

מבואר שאמנם העיקר הוא פריה ורביה של בן ובת, אך חז"ל ראו מצווה בהוספת ילדים יהודיים ללא הגבלה מכיוון שיש בכך ישוב העולם, וגם שאם מטרת הבאת הילדים לעולם ליצור עם המקדש שם שמים, הרי שאין האדם יודע עתידות ואולי לבאים הנוספים יהיה תפקיד חשוב בעם ה' ובקידוש שם שמים.

ישנם מצבים המחייבים מניעת הריון כגון במצבים בריאותיים המסכנים את שלום האישה מבחינה גופנית מפאת מגבלות הגוף, או שלום האישה מבחינה נפשית מפאת חולשת הנפש במעברי הלידה או בגידול ילדים רבים באופן צפוף, באופנים כאלו ראוי להביא את הנתונים המקיפים  של מצב האישה\משפחה לרב מוסמך בן תורה שיכריע ברגישות המתבקשת בעניין.

חתן וכלה שחושבים על מניעה ראוי שיתייעצו עם מדריך או פוסק על מנת לקבל את ההוראה הנכונה לתחילת החיים.

(לגבי טענות הנשמעות של פרנסה או קושי, זה דבר שלא שייך בו הוראה, לכל אחד קושי מוגדר באופן שונה תלוי ברמת יכולת הסבל האמתי ולא הדמיוני, יש שגם לא מוכנים להכין סנדויץ כי זה קשה כ"ש כשמדובר להביא ילד אחד, וזה נראה שאין בכך טענה אמתית אלא עצלות, וכו' כך בעניין הפרנסה אדם שבדעתו להביא ילדים רק כשיהיה לו ארמון לו ולנכדיו זה לא יקרה, להיפך הניסיון הברור אצל כל בעלי המשפחות הוא שהפרנסה מגיעה עם הילדים, "תינוק בא וכיכרו בידו" -דברי הגמרא.

על האדם הוחלט משמים רמת קושי בחייו הפרטיים וזה יכול להתפצל בגידול של עשרה ילדים או ילד אחד, [אפשר לראות בגינות הורה שמוציא אנרגיה על ילד יחיד כמו שאמור להוציא על עשרה ילדים] בד"כ ילדים עוזרים אחד לשני, מחנכים אחד את השני, ומועילים זל"ז בגידול הילדים, כמו"כ ישנו קשר ישיר בין רמת חיים גבוהה לאכזריות, ילדים שגדלו במצבי צריכה ללא מותרות גדלו בריאים בגופם ונפשם, ההורים והילדים התמקדו בנכון וצריך, ולא באפשרי ובמותרות, וזה חשוב מאוד כי התעסקות במותרות עלולה לבוא על חשבון התעסקות בצרכים!

כמו"כ חשוב לחדד את המבט בהבאת הילדים: הגויים מכנים זאת "לעשות ילדים" בתפיסה הפסיכולוגית הגויית המודרנית ילד הוא וריאציה של הפרשות מגוף האדם, זוהי האמת עבורם כי כשזה המבט הרי שהוא מגיע ממקומות רגשיים השפלים ביותר.

אך להבדיל אלף אלפי הבדלות בתורתנו הק' בהבאת ילד המשמעות היא יצירת אדם, נפש משכילה, המשכיות, תורשת האישיות שלנו, נתינה, והכרה בקדושת החיים.)

ב'

"צורת המניעה": ישנם אופנים שונים למניעת הריון ויש הבדל גדול ביניהם מבחינת ההיתר ההלכתי, כלומר לאחר שזוג מחליט למנוע הריון [כעצת רב וכו'] לא כל צורת מניעה מותרת, ובעוד עצם המניעה יש בה ביטול מצוה דרבנן או מצות עשה הרי שלפעמים בצורת המניעה יש מן העבירות החמורות שבתורה, לכן חשוב מאוד לבחור בצורת המניעה המותרת והכשירה לכתחילה.

גלולות לבליעה [לאישה]: פועלים על צמצום יכולת האישה להרות [-ביציות, נרתיק, וכו'] מותרים לכתחילה לשימוש אין בהם שום איסור, לגבי סירוס האישה שזה לאו דאו' אין בכך חשש משום שלא מדובר בביטול איבר ההולדה וכן לא מדובר בעצירת יכולת ההולדה אלא בצמצום כח ההולדה שזה משפיע עד כ90% מניעה, לפיכך: מבחינה הלכתית הדבר מותר לכתחילה. [יש לקחת בחשבון את העניין הבריאותי שכדורים משפיעים לרעה מאוד על מצבי הרוח של האישה ולפעמים מסבכים את שלום הבית]

נווה גרין: טבלית המונחת בנרתיק ומפרישה הורמון למניעה, כנ"ל מותר לכתחילה מבחינה הלכתית. [לגבי השפעה על מצבי הרוח זה עדיף מאשר גלולות משום שמדובר במינון נמוך יותר וממוקד לרחם כך שהחומרים אינם מתפזרים בכמות גדולה בגוף]

קונדום: כיס ניילון על האיש, אסור לחלוטין, התורה מתייחסת בחומרה רבה לעבירה זו שעניינה זרע לבטלה, משום שאין הזרע נמצא בנרתיק אלא במעטפת שיוצאת החוצה, בחומש בראשית פרק ל"ח מבואר שה' המית את ער ואונן בגלל ששימשו בפנים וזרו בחוץ, וכן בגמ' נדה ריש פרק כל היד, מבואר ענישה על כגון זה בחומרה.

פתילות: לכתחילה אסור. הפעילות שלהן היא בכך שטרם האישות מניחים אותן בנרתיק, ובכך הן קוטלות זרע, יעילותן נמוכה יחסית, אין להן תופעות לוואי על מצבי הרוח, מבחינה הלכתית זה מדורג בדיעבד גדול, כלומר במצבי בריאות לקויים, יש לשאול רב, סיבת הבעייתיות מכיוון שישנה פעילות על הזרע, כך שלמעשה הנחת הזרע היא במקום אבוד, וכדברי הגמ' דהוי על עצים ואבנים. יש מתירים מכיוון שלבטלה היינו חוץ לנרתיק, וכעין היתר בנישואים באישה שאינה בת בנים או אישות במצב שאינה בת בנים. בכל אופן זה בדיעבד ממש.

התקן [טבעת]: מותר לכתחילה, ניתן לומר שהוא העדיף מכל הבחינות משום שמבחינה הלכתית הוא הכשר ביותר למניעה, שאין בו השפעה על ז"ל, אלא על עצם היכולת להרות במניעת המפגש, יכולת המניעה שלו הכי גבוהה יחסית, אין לו השפעה על מצבי הרוח מכיוון שאין מדובר בהורמונים וכו', אלא שיש להשים לב לנקודה חשובה ביותר: הכנסתו לרחם מתבצעת ע"י רופא, עצם ההנחה דורשת מיומנות רפואית שבד"כ מצויה אצל חלק בלבד מן הרופאים למרות שכולם יודעים לא כולם מומחים, ויש לכך השלכה רפואית מבחינת סיבוך הנחת ההתקן שיכול לפתח הריון חוץ רחמי, גלישה של ההתקן וכו', וכן פציעה של הרחם שבעקבותיה דימומים ללא הפסק, וכמובן אי יכולת להיטהר כדין טהרת המשפחה, לכן מאוד חשוב לברר על רופא שהתנסו אצלו בעניין וכך הדימום נמשך לכל היותר שבוע שבועיים ולא שנה ויותר.

ספוגית: אסור, מדובר בספוג המונח בנרתיק טרם האישות, ולאחריה נשלף הספוגית עם התכולה, אזי למרות שאין האישה מצווה על פריה ורביה, מ"מ לחלק מן השיטות מצווה על ז"ל, וגם אם אינה מצווה על כך הרי שהיא מכשילה את הבעל בכך.