אישה טהורה שמצאה דם בניגוב בנייר.

כידוע אישה שרואה דם מן הנרתיק נהיית נידה ואסורה בקיום יחסים עם בעלה, דבר זה מפורש בתורה שבעת ימים תהיה בנדתה כימי נדת דוותה תטמא, ואיש השוכב את אישה נדה כתוב בויקרא י"ח ונכרתו הנפשות העושות התעובות האלה מקרב עמם כלומר איסור כרת.

בהלכה מובא שני אפשרויות לאיסור נידה: או בהרגשה, ע"י עד בנרתיק, שאז היא אסורה מדאורייתא, ללא היתר כלל. או "כתם" כלומר ראיית דם שאין ברור באופן ודאי שזה ממנה, שבזה באו חז"ל ואמרו שלמרות שמדין תורה אין הרגשה בכ"ז יש לאסור אותה כדין נידה לכל דבר, והיא ענושה על כך  ב"כרת מדבריהם".

חז"ל סייגו את האיסור של כתם ולא אסרו בכל מקרה של מציאת דם סביבה שיכול להיות שבא ממנה, אלא התירו כשיש במה לתלות כגון שהתעסקה בדם אחר, ומכיון שייתכן שזה הגיע משם השאירו אותה בטהרתה, כמו"כ אם יש תליה שלילית היינו דם שאינו סביר שהוא ממנה, כמו"כ אם יש נדה בסביבתה שאפשר לתלות שממנה בא. וכמו"כ לא גזרו בפחות מגריס, או צבעוני, או אינו מקבל טומאה

יש לברר האם ניגוב אחרי שירותים שמצאה בנייר דם ה"ז כתם ושייך בו דיני כתמים או שזה ראיה בהרגשה?

ראיה בהרגשה מבואר שצריך הרגשה ממש, כך שניגוב זה אינו הרגשה שנחשיב זאת לדין תורה, ורק עד שממש נכנס פנימה שייך לומר שהוא כהרגשה.

אם כך הדבר הרי שזה נחשב כתם. אלא שיש לדון שאם זה כתם האם יש במה לתלות ולהתירה?

למעשה: רוב הפוסקים נוקטים שאם מדובר בפחות מגריס [גודל של מטבע 5אגו'] ה"ז טהורה, ואין צירוף הכתמים לגריס, אך צבעוני או אינו מקבל טומאה אינו סיבה להקל במקרה זה כי הכתם נידון כנמצא על גופה ולא על הנייר,

כמו"כ אם ניתן לומר שהדם הגיע מפצע הסמוך וכדו' שזה לא מוחלט שמקור הדם היחיד הוא נרתיק האישה יש להתיר מדין תליה בכתמים.

בכל מקרה יש להתייעץ עם רב מורה הוראה [ראה בצור קשר באתר] כי יש בכך פרטים רבים שיכולים לקבוע שאולי בכל זאת האישה אסורה.