מהי התבגרות מינית?

כל נער בגיל  13 בערך מגיע להתבגרות שזה הכנה להיותו נשוי המביא ילדים, בדורות עברו נישאו בגילאים אלו וגם הקימו משפחה, אמנם בן 18 לחופה, אך היו דורות שהקדימו היו שאיחרו תלוי במצב הקהילתי מדיני כלכלי של המקום והזמן, כיום נהוג לעבור את הגיל הזה כתוצאה מהכנה מתאימה לנישואין הדורשת בשילות נפשית וידע מתאים שלוקח יותר זמן להשיגם.

מ"מ הגיל הביולוגי המתאים הוא כבר מגיל 13 בערך אצל איש, ואצל אישה כבר מגיל 12, הרעיון התכנוני של הבורא היה שלנשים ניתנו את הכחות הנצרכים מוקדם מן האיש,

אצל האיש הבשלת המערכת המינית היא גם עדות לכך שיש לו מספיק כח נפשי וגופני להיות אחראי על מעשיו והתנהגותו, ולכן גם בית דין מענישים ענש מגיל זה, וגם חיוב מצוות מתחיל בגיל זה, במקביל מגיעה גם חובת שמירת הברית, כי בהתאם ניתנו לו כחות שמירה ע"ע, דעת התורה היא שמגיל 13 נער יכול לקחת אחריות מלאה על עצמו מבחינת המצוות. ניתן לקבל את דעת העולם שנער נחשב חסר אחריות עד גיל 18, בדברים של אחריות סביבתית קוגנטיבית, כגון רישיון נהיגה, נשיאת נשק, אך לגבי אחריות למעשים פליליים דעת תורתנו הק' היא שזה כבר מגיל 13.

אמנם גם ביהדות מענישים אדם בדיני שמים מגיל 20 אך זה לעניין התערבות דיני שמים במעשי האדם כאן בעוה"ז מסיבות הנהגת שמים וכו'. אך למעשה בי"ד רשאי לעונשו מגיל 13 וכן עונשו למעלה בעוה"ז גם מגיל13

לא תחושת האדם בקטנותו או גדלותו היא הקובעת את בגרותו אלא יכולת נפשית אחראית להתעורר ולהיות פעילה היא הקובעת, כלומר גם אדם בגיל 40יוכל לומר לשופט שאינו חש מספיק בוגר ומרגיש שאינו שולט בעצמו וכתוצאה מזה נהג בחוסר שיקול דעת ומאידך גם קטן יכול לומר אני "גדול".. הרעיון הוא הבשלת המוח ופרופרציית המבנה הגופני, שזה יסוד לשליטה קוגניטיבית מנטלית של האדם, ואם אדם חש חוסר יכולת באחריות כתוצאה מהעדר ידע והרגל, זה כבר חוסר בחינוך שזה סיבה להתחשבות בלקיחת האחריות מצידו אך יכולת החינוך להיות אחראי קיימת כבר מגיל 13.

ובהנחה שאדם מודע להבשלת הכחות האלו עליו להפוך אותם לרציניים ולא לילדותיים. כך שאם יתבונן בכך יגלה עולם פוטנציאלי מופלא של הצלחה בתחומים רבים, בדורות עברו בגילים אלו היו שהקימו חברות ענק, מוסדות, ניהלו עסקים מסועפים פרנסו משפחה הקימו בתים, וכו' וכו', הכח קיים תלוי במידת ההפעלה הבגרותית הרצינית של המתבגר לעולם.

נכון שכיום המגמה היא דחיית נקודת ההוצאה של היכולות לפועל, ובגלל זה גם אנשים מאחרים נישואין, מאחרים עיסוקים, הבאת ילדים וכו', אך זו מגמה חולשתית מודרנית, אך מי שירצה ירויח בגרות מידית, ידוע שילדים במצבים סוציאליים קשים מתבגרים הרבה יותר מהר מילדים מפונקים, כך שההתבגרות קיימת ולהוציאה לפועל באופן נכון ובעיתוי זה עניין של המתבגר ולפעמים באחריות הסביבה החינוכית שלו.

הבשלת הכוחות להקים משפחה כוללת את האיבר הקדוש של האדם שבו מבצעים את הברית לצורך הקטנת התאווה [כמופיע בחז"ל, שעוד טרם יבוא היצר יידע האדם שכבר כרת ברית עימו לה']  הרעיון הוא שהאדם לא יגיע להתפרעות מינית כאומות העולם המגיעים לכדי בעילת בע"ח כבלעם הרשע שהיה בועל אתונו, שם לנו הקב"ה אות ברית על האיבר להקטין התאוה ולהביאה לשליטה חוייתית מועילה ובונה ולא בלתי נשלטת ומהרסת.

איבר זה בנוי בצורה של הקשחה בזמן גירוי, ובאם יש שפשפוף האיבר בידיים וכדו' גם לכדי שפיכת זרע.

החזון איש כותב בספרו שלא ייתכן הוצאת זרע ללא הקשחה של הגיד, וכן ללא שיפשוף האיבר כלל בזמן ההקשחה, והוצאה עצמית ללא שפשוף וגירוי קורה רק לזב שמוציא זרע בנטיפה ללא שליטה, ובספרות הרפואית זה מוגדר כמצב חולי.

קישוי ייתכן מכמה סיבות חלקם בשליטת האדם וחלקם פחות בשליטה. המצב הרגיל של קישוי זה אדם שמתאוה לזיווג עם אישה, וזה מתעורר בראיית נשים או ריבוי זרע המגיע מגדילת הגוף או עודף מזון.

ובמסגרת נישואין כשירה, האישה מתעברת ובכך מביאים ילדים לעולם, וכך דור מביא דור וזו מצווה גדולה מאוד. ולולא דחף עצום זה שניטע בנו לא היה המשך לעולם האדם, גירוי מוגבר זה שניטע בנו הוא לצורך הבאת האדם לרצות נישואין והבאת ילדים לעולם, בלי דחף עצום זה אדם היה נמנע מלהתחתן בגלל קשיים ומצוקות כלשהם של החיים, ואז היה חי לבד וללא עיסוק בפריה ורביה, הקב"ה שרצה להבטיח את היקום נטע כח זה שהאיש ירצה מאוד מאוד את הקשר עם האישה על מנת להתחתן בלי להשתמט ולברוח מעול החיים

סיבה נוספת לכח זה היא שלימוד תורה עם יצר הרע טעים יותר מלימוד תורה בלי, כלומר סברא בגמרא הרבה יותר טעימה עם יצר הרע מאשר בלי יצר הרע. חז"ל מגלים לנו שהיה תקופה בעבר שניסו אנשי כנסת הגדולה לבטל את היצר המיני שיש לאדם כשם שביטלו את היצר לעבודה זרה, אך לבסוף שינו את דעתם והחליטו להחזיר את היצר המיני, הסיבה לכך היתה שבזמן הביטול של היצר ירד טעם הלימוד תורה, ואפילו בעלי חיים לא עסקו בפריה ורביה ולא היה ביצים למאכל, מכורח זה החליטו חז"ל להחזיר את היצר המיני, מזה נלמד את חשיבות היצר שהוא מיועד לתועלת חשובה ולא סתם תקוע באדם וצריך להתמודד איתו.

איך ניתן ליהנות מן היצר בזמן הלימוד? פשוט מבצעים הסבה של רגשי היצר המיני לעסק התורה, ומגלים סיפוק והנאה מיוחדים. הקב"ה נתן לתורה אלמנטים זהים לזיווג עם אישה, "דדיה ירווך בכל עת" "הלומד תורה בפני עם הארץ כבועל ארוסתו בפניו", כלומר יש בחינה של ביאה וקשר אישות בין הלומד לתורה אם הוא מפנה את כחתיו לכך.

ידועים גדולי ישראל בכך.

גם בספרות המדעית כח המין מוגדר כ"כח הקישור" בעזרתו האדם מתחבר לדברים ומפתח אהבה אליהם בלי להשים לב, וכך גם עובד עולם השיווק והפרסומות, מה הקשר בין חטיף לתמונת פריצות או בין מעדן לתמונת אישה? כשאדם מתעורר בקשר מיני הוא מתחבר ומפתח אהבה לדבר, נשות מכירות מתלבשות באופן מגרה, וכ"ז על מנת להשפיע על שיקול הדעת של הלקוח ולאלצו לקנות דבר שאינו חשוב לו, ורק בשביל הפיתוי.  משכך הפניית הרגש המיני לעסק התורה מביאה לאהבה וחיבור,

כיצד? כשאדם נרדם עם מחשבות תורה הוא למעשה מתחבר עם התורה, כשאדם משוחח בלימוד בדרך הוא מתחבק עם התורה, כשאדם כותב חידושי תורה הוא מרגיש ידידות ריגשית עם התורה, וכו'. הכל ניתן להכוונה.

כיצד האיבר מתקשה? זה יכול לקרות כשרואה נשים, או כשמהרהר בהן בלא לראות אותם, ובגמ' מבואר שעריות באונס ה"ז חייב מיתה, משום שאין קישוי לאונס אלא לדעת, כלומר התגברות התאווה לנשים היא המקשה. ומשכך יש לחייב על כך, וברמב"ם מבואר שביאה האסורה היא באיבר קשה ולא באיבר המדולדל, משום שבזה מעורבת דעתו, זה פעולה מצידו. והקשחת האיבר מחייבת נתינת הדעת על מה שקורה בו ואם ישלוט בדעתו לא יתקשה האיבר כלל.

ובהלכה מבואר כל המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי, בגלל שעצם הקישוי נובע מהתיחסות, כלומר לא תיתכן בעולם קישוי או הוצאת זרע ללא התיחסות אקטיבית ופעילה בקום ועשה מצד האדם, וזה אומר שהאדם יכול לשלוט בכך.

לפעמים כתוצאה מהעמסת אוכל או התרגשות יתרה, או קימה בבוקר האיבר מתקשה, אין בכך בעיה הלכתית כי מדובר בקישוי שאינו נובע מגירוי מיני אלא ממצב תפעולי של הגוף באופן עצמי, מה שכן צריך להיזהר זה, לא להמשיך אותו, אלא להסיח דעת.

כל קישוי האיבר מצריך ריכוז והתיחסות מחשבתית, אם אדם נזכר בטירדה כלשהי אחרת פתאום יחלוף הקישוי, זוהי עיצה טובה לאדם שנקלע למצב קישוי ומנסה להשתחרר מכך, שיסיח דעת לנושא מטריד אחר וממילא האיבר יתרכך, כלומר לא לנסות להפעיל עליו איזה שהוא כח נגדי כי כל התיחסות לאיבר אפי' במטרה לרככו מפעילה עליו גירוי נוסף, [בדיוק כמו אדם לחוץ שמנסה להרגיע את עצמו בלחץ..פשוט להעביר נושא!] והאפשרות היחידה לרככו זה הסחת דעת למשהו ששומע או רואה מיד לנגד עיניו ומפתח בו התמקדות מסקרנת או מעוררת תשומת לב שבכך דעתו מוסחת והאיבר מתרכך.

כמו כן ניתן להיעזר בשטיפה במים פושרים, ללא מגע יד, או בנשימות עמוקות, דרך האף היורדות אל הבטן, משום שנשימות קצרות דרך הפה מעלות את רמת האדרנלין והריגוש עד לאיבוד שליטה, כמו"כ יש לאלחש את מקום האיבר כי הקשחתו יכולה להיות מעודף מגע כגון בגד אדוק לאיבר וכו' שבתנועות גוף מחכך ומקשיח, או לעסוק במשהו מענג מסגנון אחר. [בכלל חשוב לפתח עינוגים מגוונים שניתן לברוח אליהם בזמן שאדם מחפש עונג, כגון מוזיקה, פעילות גופנית, אסיפות חברתיות, יצירה בסגנון של כתיבת חידושי תורה, הרצאת דברי תורה וכו']

דרגות בפעילות המינית:

ישנם שלבים שונים בפעילות המינית, ראיה, התבוננות, התרגשות, הקשחת הגיד, הוצאת זרע, אינו דומה אדם שנכשל בראיה לבד לאדם המתבונן ומתעמק בכך, ואינו דומה המתעמק למתרגש גופנית מכך, ואינו דומה המקשיח גיד לבד למוציא ממש זרע, ואינו דומה המוציא זרע פעם אחת לכמה פעמים, ואינו דומה המוציא זרע בכוונה תחילה לשוגג, או לאונסו בגלל פעילות גופנית או התרגשות בלתי נשלטת בזמן שינה וכדו'.

אמנם יש התיחסות חמורה בהלכה לכך ובזוהר אף י"א שאין לכך תיקון וי"א שזה חמור מכל העבירות, אך צריך לקחת את זה בהיגיון, הרי ה' לא רוצה שנשבור את הכלים בעיקבות נפילה בחטא, ונתגלגל לבאר שחת ח"ו, אדרבה הוא מחפש לראות אותנו מתעודדים וגודרים את עצמנו להבא,

מדובר בחטא שמוזכר בתורה בעניינים של ער ואונן ושם מבואר שהעונש הוא מיתה בידי שמים, שם החומרה היתה רבה מאוד שנענשו מיד בגלל היותם נשואים ולכאורה לא היה להם כל סיבה להוציא ז"ל, כמו"כ שם זה היה למטרה גשמית ובאופן עיקבי ללא חרטה או חזרה בתשובה.

כך שאם אדם נכשל בכך מסיבה כלשהי ח"ו וליבו מר עליו, ואינו במצב נישואין ואינו שותה כמים עוולה, הוא כבר רחוק מאוד מהסיפור של ער ואונן, ועליו לחשוב על העתיד איך אני עוצר ולא איך היה ואיך אני אשם ואבוד.

החובה היא לא להגיע למצב בלתי נשלט, ההתיחסות החמורה על האדם היא לפני שהגיע לגירוי שאז כן היה במצב שליטה ע"ע כי בזמן "יצה"ר לית מאן דמזכיר יצר טוב" מדוע הביא עצמו לכך?! ואי איכא דרכא אחרינא פושע הוא כלומר על האדם להתנהג נכון במבוא לחטא ששם עדיין הוא לא "מודלק", להתרחק ממקומות בעיתיים, להסיח דעת מטורדנות של תמונות במחשבה, והיה אם נקלע למצב ו"התגלגל" לחטא שינסה לעצור בכל אחד מן התחנות לעיל, ואם לא הצליח עד שנכשל, עליו לחשוב על העתיד ולא על העבר!

היצה"ר בונה את התשתית להפיל את האדם שוב ע"י כך שנותן לו לחשוב על הטרגיות שקרתה לו, ובניגוד לשאר העבירות שמחשבת החרטה צריכה להיות על "חבל שחטאתי" בחטא הזרע האדם צריך לחשוב על להבא, האדם בסיום החטא צריך לחשוב מיד: "לא יודע מה היה זה לא מעניין אותי, איך אני חוסם את עצמי להבא!" ואז להעלות על הכתב איך קרה ש"התגלגל" ומה בדעתו לעשות על מנת להתרחק מן המוקש האחרון שנפל בו, וכך לשנים רבות שידע שכל פעם עלול לצוץ מוקש חדש, ומלכתחילה צריך לנסות לגלות את המוקשים החדשים [יצה"ר מתחדש בכל יום] ואם נפל במוקש חדש שהגיע בעיקבות הגיל החדש או המקום החדש או ה"דור" החדש, מיד יעשה "תחקור מבצעי" איך קרה מה היה היכן איבדתי שליטה ואיך אני עושה שסיפור זה לא חוזר ע"ע.

להאמור העבודה היא מידית בסיום החטא, עם דף ועט איך אני חוסם אפשרות חטא כזה לחזור על עצמו, ולא להתמקד לרגע באשמת העבירה.

יבוא גיל וכח נפשי מתאים ונתמקד בכל חטאות נעורים ונבצע עליהם תשובה מאהבה בכח איתנים וחזק, בגיל הצעיר המערכת הביולוגית פועלת בצורה כזו שכשזרע יוצא שלא במקום מצווה, הוא מוריד את ההורמונים החיוניים והאדם נמצא בצלילה ריגשית תחושתית למטה ואז הוא עלול לחזור חלילה על החטא על מנת להרים את עצמו שוב באיזה תענוג כלשהו ואז הוא במחול קסמים נכנס למערבולת ומגביר מהירות עד שהוא נהיה מטורלל לגמרי ומסתובב כהלום יין המחפש ין בכל מחיר ומצבו בכי רע

-ולצאת מכך הוא צריך להתנגש באיזה אירוע מכונן שיצליח לנטרל אותו לזמן מה מן ההלם התאוותני שלו ואז להתאושש מעט ולברר על תחנת הצלה רוחנית קרובה בדמות איש, רב קרוב לליבו, חבר יר"ש שמרגיש שיכול לעודד את רוחו וכדו'.

בספרי מדע מובא שהפחד והחרדה מביאים לאיבוד שליטה על תאוות המין, זו גם הסיבה שצריך מחיצה בין גברים לנשים בהלווית המת, בדיוק כשם שרכב שמחליק בשלג אסור לו להיעזר בעצירה כי אז הוא התנתק מן הכביש לגמרי והוא מרחף אלא בהמשך נסיעה הלאה לכיוון הנכון הוא נאחז עוד בכביש עד לכיוון הרצוי. כך בעניין זה לא לנסות להיכנס לבלימה ותהייה של אשמה אלא להמשיך הלאה ולהכניס עוד אמביציה להתרוממות רוח ולנסות להגן על הפעם הבאה יותר חשוב ממה היה בדיוק וכמה קלקלתי.