נייחד כאן פינה לרב הצדיק דניאל עדס זצ"ל שבהיכרות עימנו תרם לנו המון מאישיותו ורוח חייו.

ביום ראשון ו' תמוז תש"פ הלך לעולמו הצדיק מנהל הישיבה וממייסדיה של ישיבת "קול יעקב", והוא בן 85,

מעבר לניהול של הישיבה שהוא החיה והחזיק אותה בימים טובים וגם קשים, וקשים מאוד לבל תימוט ושהעמידה לגיונות של ת"ח, בני תורה אשר הפנימיות מדברת אליהם בכל מעיינם ותהלוכותיהם, חזיון נדיר לדור החומר המוחצן.

כן, הלא יאומן הזה קורה וקרה בדורנו למעלה מיובל שנים דור אחרי דור מי שלא מכיר לא מאמין לצמיחת אנשים בני תורה בשיעור קומה כזה גבוה, במוסר, בתורה, בהלכה, ביהדות בכל תחום שתרצה הודות לבית היוצר "קול יעקב בראשות הגאון ר' יהודה עדס שליט"א ובניהול אחיו המסור שהתמסר להקמת המציאות הזו של הישיבה.

מעבר לניהול הזה הרב דניאל היה אישיות נדירה ומיוחדת במינה ממש כמו אבן יהלום נדירה בחזיונה שכל מי שראה אותו מכל שכבות האוכלוסיה ומכל דרגות הדת חש כי מדובר באדם נדיר באישיות והנהגותיו.

לשם כך אנו מקבצים מספר סיפורים במדור זה על מנת להעלות זכרונו עלינו וללמוד מדרכיו, אנו מבקשים מכל שעד לסיפור כזה או אחר שיואיל למסור לנו למייל וrav.chatanim@gmail.com נטמיע אותו בדף זה לזכותו ועילוי נשמתו של הרב זצ"ל.

ניתן לומר שהמוטו בכל האישיות שלו היה הסיפור שסיפר בנו הרב יהושוע עדס שליט"א: רצון הישיבה שאברכי הכולל יגיעו לכולל במונית או הסעה פרטית ולא תחבורה ציבורית על מנת שיגיעו וישובו בנחת וללא איבוד זמן, לאברכים היה חשש לפעמים כתוצאה מהארכת קו המונית לצורך אישי מסוים וכדו', ובאו לשאול את הרב זצ"ל לעניין כסף הקדש של התורמים האם הדבר טוב או אינו ראוי? השיב להם: אני אדאג לעניין ההקדש אך אתם תדאגו לעניין קידוש ה'.

כזה הוא היה וכזה תהלוכותיו "קידוש ה'" אהוב למעלה ונחמד למטה.

השתדל מאוד לתת לנהג המונית כמה שקלים יותר מהמבוקש ועיגל את הסכום.

בחתונת תלמיד מהישיבה שהשתתף גילה התלמיד דבר מוזר: בעת אמירת מז"ט נתן לו הרב סכום כסף ישר לכיסו, ומכיון שהוא היחיד ששלשל לכיסו היה ידוע כמה הוא נתן ומדובר היה בסכום יפה, אח"כ בעת פתיחת המתנות החתן רואה שוב מעטפה וסכום כסף על שם דניאל עדס וברכה מצורפת, החתן היה נבוך וחשש שמדובר בטעות וכדו' ולא ידע כיצד להנהוג במתנה הראשונה או השניה, עבר זמן עד שהובן הדבר: הרב יודע שלא תמיד המתנות מגיעות לחתן ולפעמים מגיעות למחותנים כנהוג בחלק ממקומות מסוימים, ולכן הביא כסף לחתן ישירות לכיסו וללא מעטפה כלל, ובשביל המעטפות שאולי מגיעות למחותנים הביא גם מתנה לשמחם על שמחה שבמעונם.

הרב זצ"ל דר בדירה שכורה עד סוף ימיו, לא היה מעוניין לרכוש דירה, ונימוקו עימו: אני נמצא בעולם חולף, לעומת זאת באופן מכווןן היה דואג שבני תורה ות"ח יקנו דירות על מנת ליישב דעתם בתורה ועבודת ה'.

הרב לא היה הולך עם חלוקא דרבנן ואף לא עם עניבה כלשהי, בניו כולם ת"ח מופלגים אך הוא לא הלך באיצטלא דרבנן.

אכן היה מלביש ת"ח באיצטלא דרבנן והופך אותם לתלמידי חכמים באמת וקונה להם דירות דואג להשגת פרנסתם לכולל, לעצמו לא ביקש זאת כלל.

יום יום היה הולך למקום לא ידוע למקורביו משעות הצהריים עד חצות לילה, אחר זמן התברר שהלך לחברותא ושיעורי תורה, היה מעוניין להצניע את מעשיו ועסק תורתו.

פעם עשה אירוע משפחתי, כמה שעות טרם האירוע התקשר בעל הקייטרינג והודיע שהוא אינו יכול לבצע את ההזמנה עקב פטירת קרוב משפחתו, הרב קיבל זאת בהבנה גמורה ולא עוד אלא שילם מכיסו את ההמחיר שהיה אמור לשלם לו עבור הכנת האוכל, לעצם האירוע התארגנו כל בני הבית וכ"א הביא משלו משהו ובכך חגגו את האירוע.

סיפר בנו בלויה: הרב נעדר בשבע הברכות שלו מתחילה עד סוף ולא היה נוכח בחברת בני המשפחה וחברים כלל אלא פרש למלון לא ידוע מיד אחרי החתונה וכך היה לבד ללא חגיגות שבע ברכות או שבת חתן, שנים רבות ניסו להבין את פשר הדבר בני משפחתו, והוא השיב סיבות שונות כל פעם "שלא רציתי להטריח את ההורים שהיו מבוגרים בהכנת השבע ברכות וכו', אך פעם אחת הבנתי מה היתה הסיבה כנראה: נפלט לו מפיו פעם ששבח ששיבח אותו ידיד בחתונתו לעיני כולם כמקובל לשבח את החתן עשה לו נורא ואיום ואף הזיק לו ממש, מזה הבנתי שאבא חשש שמא ישבחוהו בסעודות שבע הברכות ולכן נעלם, דרך ההצטנעות היתה משוש חייו.

פעם ישבתי לידו בסעודת חתונה, לא היה יושב בין המכובדים, אלא עם המסובין ואחלתי לו בריאות ושזכות הרמת התורה והחזקתה תעמוד לו, הוא ממש לא הזדהה עם זה אלא אמר לי הזכויות עזרו לי ונגמרו מזמן כבר אין לי להישען על זכויותיי..

הרבה פעמים היה מטעה עצמו כאילו בטעות למען יחשבוהו כאינו חשוב, כמעט לא היה מקבל כיבודים תחת החופה ולא נהג בעצמו מנהגי כבוד.

היה מרבה לדבר אמונה והשגחה פרטית, איך שהחזקת הישיבה נקשרת לו באירועי מופת שזה היה צריך בחזרה הלוואה וההוא התקשר לתרום מיד סכום חופף וכו', היה רגיל לראות יד ה' בכל דבר.

היה מסתובב בגפו להשיג הלוואות להחזקת הישיבה, משיב הכסף בהתראה קצרה גם סכומים גדולים וכשהיה ספק על הרישומים שלו או של המלוה הסתמך על של המלווה.

לא היה מוכן שיאמרו לו תודה רבה עבור מאמציו בהחזקת הישיבה מתוך מחשבה שזה לא לא אני העושה אלא סיבבו על ידי, כשראה את בנו לוקח בחזרה כסף שהילווה לחברו מהישיבה תמה עליו וכי לוקחים כסף מבן תורה?.. היית אומר לי הייתי משיב לך.

בנו: אבא לא השאיר צוואה הוא לא ראה עצמו כזה שיכול לצוות על מישהו.

היה נכנע בהכנעה גמורה לרבותיו ולסביבתו, החיוך והבדיחות הלב לא משה מפניו תמיד,

היה נמנע עד הקצה בקבלת עזרה אפי' מבני ביתו, וגם כשהיה ממש קשה לו לא היה ניתן שבני ביתו יסייעו לו, היה צריך ממש תחכום על מנת לסייע לו.