נוסחה:
החשש מהעתיד כשהכיוון הוא להימסר לידי הזוגיות של הבעל, באמת נכון כל עוד מדובר בתכנון משותף שלהם, אך כשמכניסים צד שלישי עוגן אובייקטיבי מעל הזוג עצמו, שזה חיים על פי התורה, האישה יכולה להיות בטוחה שכל עוד שניהם יהיו מחויבים לזה היא תממש את רגשותיה אחת לאחת!!
בשביל זה שניהם צריכים לדרוש את הקו התורני, בהדרכה, או למידה מסודרת, ובכך להיתלות בעוגן הכי גדול בעולם, שהחזיק דורות, דורות, את המארג הזוגי הנפלא בין בעל לאישה.
רעיון:
אישה נכנסת לזוגיות במצב שאינו ידוע לה מראש, שלא כמו הגבר שמבחינתו המצב יותר ברור, אם כי לא לגמרי כי אינו יודע איך תהיה תגובת האישה בזוגיות, אך הדבר ברור שלאישה יש יותר שטח עמום בזוגיות, מאחר שהיא נכנסת למצב כמקבל ולא כיוזם.
זהו מצב שנכון לכל המגזרים, ולכל הסגנונות מי יותר ומי פחות, שהרי כל בעל מחפש למצוא את מקומו כגבר, ובמקביל גם אישה מחפשת מקומה כאשה, וממילא כוונתם הנסתרת שהוא ישמש כ"גבר" על כל המשתמע, והיא תשמש כ"אשה על כל המשתמע.
ומשכך מזדחלת לה קצת תהייה, היאך אמצא את מקומי במערכת הזו? האם כציפיותיי מעצמי או לא, ומכיוון שיש בזה סוג מסוים של הפתעה, ובכלל אדם לא אוהב להיות מופתע, כל שכן לא בתחום הכי מהותי בחיים, אז מה עושים?
הפתרון המוצע בעולם החופשי הוא להתנסות.., וכמו בשאר תחומי החיים, כשרוצים לבדוק התאמה מנסים,
אולי כך בזוגיות!?
ניסויים בתחום הזוגיות לא יכולים להועיל מכיוון שכל עוד לא מדובר בניסוי אמתי, [ואמתי זה רק במסגרת נישואין כדת משה וישראל] אין לכך אינדיקציה.
יתירה מזו הניסוי עצמו מוליד ריחוק ואי התאמה בין בני הזוג, מאחר שהמנסים מבינים שהספק לא הוברר דיו, כי בהגעה למציאות, דברים יכולים להשתנות, ואכן תמיד בניסויים כולם מוצלחים, ובמציאות החיים המלאה [-ילדים, בית, עבודה משפחה מורחבת, קשיי החיים] הדברים משתנים, כי הניסוי אינו על בסיס מציאות מחייבת והחיים הם על בסיס מציאות מחייבת.
מה בכל זאת יכול לתרום לאישה להרגיש שהיא בכיוון טוב?
אכן רקע תכונתי טוב של הבעל חשוב מאוד, כי בכך האישה יכולה להבין את ההתנהגות הכללית, שממנה תקיש על ההתנהגות הפרטית, במצבים שכרגע אין יכולים לשער.
אלא שאם רוצים להגיע לעוגן מהותי, מומלץ לעגן את שני בני הזוג בצד שלישי, שזה חיים על פי התורה.
לא איזה אג'נדה חברתית, או תאוריה פסיכולוגית, או תזה אקדמית, של פרופסור כזה או אחר, שאלו כמו תמיד מגלים בורות לטווח הארוך, ורדידות למציאות המשתנה מאחד לשני.
הסכמה הדדית כנה ורצינית לחיות על פי תורה תמיד תביא אותם בכל צומת לברר מה הנכון לעשות כעת בסוגיה שהם אוחזים בה, אם המוטיב התורני יצווה עליהם כך או אחרת שניהם יקבלו זאת, לא ככניעה לשני אלא כערך! שמעבר לאובייקטיביות שבדבר, התחושה של התקדמות לשיפור מלווה אותם ולא רק פתרון יבש של הבעיה.
ןמה בכל זאת התורה מלמדת אותנו על רגשות האישה ומילוי משאלותיה בחיים?
בתורה אנו מגלים ציווי על קיום יחסי אישות בהצנעה על מנת שהאישה לא תתגנה על בעלה, כמו"כ במקורות אנו מגלים שיש חשיבות קריטית לקיום אישות בנוסח המתאים בין אישה לבעלה, ולא בנוסח של זנות, [עיין נדרים כ: אל ישתה אדם בכוס זו וייתן עיניו בכוס אחרת, וכן בעניין תשע מידות ואכמ"ל]
מהעניין הזה אנו מבינים נקודה מאוד פשוטה, שרלוונטית לתחושת השלימות של האישה בנישואין, הצורך של האישה בנישואין זה מעמד של אישה לבעלה, וזה מגיע מחיי אישות מרוממים כפי הפרטים המועברים לכלה ולחתן ע"י הדרכה נכונה לחיי יהדות.
בלי זה היא תרגיש תחושה של איבוד הקלפים שלה מול האיש שאתו היא צריכה להסתדר כל חייה, וזה קורה בד"כ כשחיים בזוגיות שאינה אישות אלא זנות, והתורה צפתה מצבים אלו מרחוק וכבר נתנה לנו את הכלים, המבט, והתובנה איך לחיות נכון כך שמעמד האישה בזוגיות יקבל התרוממות ולא איבוד כוח,
נמצא להאמור שהחשש של אישה מול בעלה לעתיד, לאבד כוח בגלל נתינת עצמה לבעלה לגמרי, והעדר שיור עמדת "כוח" הקיימת כעת, שמכוחה היא מפתה אותו, זה חשש מוצדק כל עוד לא חיים על פי יהדות שורשית ואמתית [לא כזו הנמסרת בתכנית טלוויזיה].
משכך הדבר הנכון הוא לחפש את רעיון התורה וליישמו בזוגיות, כל אחד ואחת יכולים וכדאי מאוד לבצע זאת ע"י קבלת הדרכה נכונה, כי כשיש עוגן נעלה מבני הזוג, ניתן להיתלות בו בעתות של תנודות המצויים לכל זוג, אך כשהעוגן מורכב מבני הזוג עצמם כגון: סיכומים, או הבטחות למיניהם, למרות היותם נחמדים, הרי הם כמו אנייה המטילה עוגן באנייה נוספת שגם היא על המים, ולא בנמל מוצק, ומשכך עלולים שניהם לנוד אנה ואנה.
לומדים טוב, חיים נכון, מגלים עולם!!
[מאמרים אלו ועוד נכתבו על ידי המדריך הרב גבריאל מור יוסף
לפרטים: rav.chatanim@gmil.com]
הדרכת חתנים לנישואין 