בחירת שידוך:
לגבי השלב המתאים לנישואין, הרב וולבה: אין זמן עקרוני או קבוע הוא נקבע לפי כל אחד ואם אדם טוען שאינו מרגיש מוכן כנראה שאינו מוכן ואם טוען שהינו בשל יש בכך הוכחה על בשלותו.
בחירת השידוך היא ענין של התאמה בשילוב ולא ענין של זהה, לא בוחרים את הדומה לי אלא את המתאים לי, ומשכך המלאכה קצת יותר קשה, עלי לזהות את חסרונותיי ומעלותיי ולחשוב אלו תכונות יכולות להתאים לי, כמו"כ עם אלו תכונות אצליח לרומם את עצמי ובני ביתי.
בכלל יש חשיבות למידות טובות יותר מיר"ש כי על ידי מידות אפשר לקלוט יר"ש כי זה ביד האדם, וכמעשה מהחזו"א שבחור שאל על שני הצעות אחת ביר"ש פחותה עם מידות ואחת עם יר"ש גבוהה ללא מידות והחזו"א השיב שעדיף את הראשונה, ההסבר מובן משום שמידות קשה לרכוש מחמת שינוי התכונה.
ההתאמה היא רגשית, תכונתית, רעיונית. א"צ להיכנס לפרטי החשיבה או הרגשות, המגמה לברר את התחומים העיקריים במידות כגון: סבלנות, נתינה, סדר, כבוד והתחשבות בזולת באשר הוא. כמו"כ שעיקרי השאיפות תואמים כגון: קיום מצוות ותורה והגישה לביצוע שלהם, כמו"כ המיקום החברתי של הבית החדש, ופרטים טכניים חשובים כגון מגורים וכו'
בפגישה ראשונה לברר התאמה תחושתית כללית ללא פרטים, בפגישות אח"כ פרטים רעיוניים ותכונתיים, ולבסוף פגישה חופשית למטרת דיבוק הלבבות, שלפעמים ישנה הצלחה רק בקטע של מפגשים ללא שותפות. אין להיות מוגבלים לנורמה כזו או אחרת בפגישות כל אחד יעשה כפי הצורך הן מבחינת מספר הפגישות וכד', כל עוד שזה בגדר מכובד צנוע עניני וייעודי.
החלטה: אין מתן תשובה בפגישה או באותו לילה רק ביום שאחרי למרות שישנה כבר החלטה, בכך ישנה אפשרות להביט על מכלול התמונה וגם לפרטים, ניסיון לקבע חשיבה מידית מגביל אח"כ את התשובה, תשובה צריכה להתנסח רק בשעות הבוקר המתקדמות ולא לפנ"כ צריך שינה על הדבר.
השיח בפגישה יכול להתחיל מנושא שלישי שאינו קשור לשניהם ובכך יפיג מתח ואחריו לעבור לנושא שקשור לעצמי ואח"כ לעבור לנושא שקשור אליה וגם אז הרעיון שאני מדבר על עצמי ומאפשר לה להתבטא על עצמה וכו' ולא מפנה פניה ישירה שיכולה להביך.
על מנת לברר עמדה של השני ניתן להיעזר בסיפור ולקבל חוות דעתה א"צ להתווכח גם אם אינך מסכים, הרעיון לשמוע את דעתה ולא להעמיד אותה על הבנתך, מה שכן לא עוזבים את הנושא אם אינך בטוח שהבנת נכון והיא התבטאה נכון.
באופן עקרוני פגישה היא דוגמית של האדם, דוגמית בת שעה שעתיים שבה האדם מתגלה אזי עליו להבליט את מעלותיו בזמן קצר זה כגון: התחשבות, תורניות, עדינות חכמה וכו' אין מקום למחשבה מה האם אני בהצגה? אני רוצה להיות טבעי! זו טעות כי גם הבגדים שלך אינם של חולין אלא מהודרים ל"היראות טוב", למה? על כורחך שההיגיון הוא שהאדם צריך להיראות ולנהוג במיטבו שזהו התוכן האמתי של האדם ואילו ההתנהגות הסתמית יכולה לתת מבט שלילי ומוטעה, לא לחינם אמרו חז"ל בכלה שרוחצת פניה כל ל' יום לחתונה שלא תתגנה על בעלה, לא עולה על הדעת לחשוב וכי היא בהצגה? ברור שההבנה היא שהאדם צריך להתבלט במעלותיו כגון התחשבות, נעימות, הנהגה תורנית, דיבור תורני, ומכובד, דיבור של אמונה, על החיים, סיפורי צדיקים.
א"צ לגלות ידע בענייני חולין, במיוחד שנפש האשה מתרגשת מאוד מלחלוחית של רוחניות, היא כל היום בעסקי חולין ועניני העולם, מבחינתה אין יותר קורת רוח משמיעת איזה רעיון רוחני כשזה נעשה באופן מעניין קולע ומחכים, זו לא הצגה, זו הפגישה האידיאלית והמרוממת שיוצאים ממנה עם טעם של עוד ולא תחושת בזבוז.
על מנת לקבל החלטה: צריך עוד לפני הפגישות לכתוב על דף פרטים חשובים ראליים שאם הם ימולאו ברמה סבירה ומספקת הגם שאינה מקסימלית אזי אצעד לתשובה חיובית, מי שאינו מסוגל להבין שאין שלימות או שאינו מסוגל להבין מעיקרא שהמדד הראלי הסביר הוא מספיק סיבה לתשובה חיובית, עדיף שיעצור לפני כניסה לשידוך על מנת להיות בטוח בעצמו ברמה הרעיונית, כי אחרת שום שידוך לא יכול לענות על הקריטוריונים החלומיים שלו, משום שכשלעצמו לא חשב מה הם ולעולם לא יבין שהם מולאו, כי בדמיון הכללי "מולאו" היינו על הצד הטוב ביותר בצורה שנכנסים להאיי ומרגישים כמו ריחוף בשמים, אז לצערנו זה ממש לא, האדם נשאר בגודלו הטבעי לפני ואחרי ההחלטה על השידוך בדיוק כמו לפני ואחרי רכישת לחם במכולת, ההחלטה צריכה להתבצע על בסיס פרמטרים רצויים וקיימים וריאליים מראש ולא תוך כדי השידוך כי אז פתאום ידמיין שצריך חוויית יתר מהמצוי הסביר והנחמד.
תחושת הרגש הגואה והמחשבות של הגעגועים באים בשלבים לפני חתונה מעט, ובעיקר אחרי חתונה ככל שהזמן עובר, אז אין לצפות מהם לקליק כלשהו בשלב של מבט ראשון… ואדרבה קליק ראשון מסוכן, כי הוא מאבחן מבט כללי או תנועה נחשקת מסוימת של האשה, ואינו את בוחן דעתה או תכונותיה, ניתן לומר שנישואין על בסיס קליק ראשוני ללא מחשבה מעמיקה מסוכנים מאוד.
בנישואים על בסיס בדיקת עומק תמיד יש התייחסות לתחומים המהותיים של החיים כך שאם אדם ייפגש בהם בחייו יהיה לו כבר את המענה משלב זה.
ההחלטה תהיה על בסיס קיום הדברים החשובים לי מאוד ועל מגרעות אחרות שאינם חשובים לי או אינם קיימים.
בשלב ההחלטה עושים אחד על אחד אוספים יתרונות מול חסרונות, ואם היתרונות מספקים את הצורך המהותי והנקודות העקרוניות והחשובות אזי מחליטים לחיוב, אח"כ תופסים את כל החסרונות ומנסים ללמד עליהם זכות ולהפכם ללא קיימים והנה לנו שידוך עם מעלות ללא חסרונות, לא שאינם קיימים אך אינם קיימים בשבילי, משום שאינם רלוונטיים.
חרטות: בכל החלטה בחיים לפני ההחלטה המבט הטבעי על המעלות שמא אפספס ולכן מחליט בחיוב, אח"כ פתאום כשהשידוך ביד חושבים: טוב המעלות ביד אבל מה עם החסרונות פתאום המבט משתנה מהמעלות לחסרונות..
אזי יש לדעת שחסרונות לכל אחד יש, וייתכן שהם ראייה מוטעית והסיכוי שלא ראיתי נכון את החסרונות גדול יותר מאילו לא ראיתי את המעלות, כי מעלה יותר קשה לראות ואם היא בלטה למרות החשש ממעלה כוזבת הרי שהיא קימת באמת, משא"כ חסרון הוא עלול להתברר כלא נכון מחמת החשש המרובה לבדוק היטב ולגלות כל חיסרון, וגם כי המשודכת מעוניינת לנהוג טוב, וחיסרון כזה או אחר יכול להתברר כלא עקרוני בכלל לגבה, וכמו"כ יכול להתברר כדמיון ופענוח לא נכון של המציאות.
[מאמר זה ועוד נכתבו על ידי הרב גבריאל מור יוסף, מדריך חתנים מוסמך
לפרטים rav.chatanim@gmail.com
הדרכת חתנים לנישואין 