מחבר chatanim10

טהרת המשפחה\הלכות נדה, כן, הם הערובה לאהבה, אמרו חכמים: למה אמרה תורה נידה לשבעה? [הפסקת יחסים בזמן מחזור] כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.

איזה אישה לא רוצה להיות חביבה על בעלה, ועוד ברמת חיבת חופה?

כל בעל מעוניין לקבל את אותה אישה שחפץ בה ביתר חיבה ותשוקה –

הלכות טהרה הם התשובה הטבעית למערכת יחסים של אהבה לנצח. נסו ותגלו!!

[מחקר שעשיתי אצל עשרות זוגות מבוגרים ומבוגרים ביותר איששו את התחושה הזו של חיבת "חופה" בליל טבילה, נסו את החוייה הזו.

ההלכות מגיעות בקובץ, לפתיחת הקובץ להלכות טהרה –

לחץ :   המדריך המקוצר לשמירת טהרה

גבריאל מור יוסף

מוסמך להוראה בדיני טהרת המשפחה

rav.chatanim@gmail.com

0504133062

הלכות נדה [טהרה המשפחה]

חשיבות שמירת הטהרה

• רבותינו הקדושים כתבו בגמרא: "למה אמרה תורה נדה לשבעה, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" מדהים ומרגש לשמוע מהמון זוגות את הדברים כפי שהם גם לאחר שנות נישואין רבות: הגעגוע לליל טבילה הוא כל פעם כמו חתונה מחדש שאני מתגעגע אליה והיא אליי, האמינות של שמירת הלכות נדה הם ללא עוררין זוג השומר נהנה תמיד!!
• הרגל: מתחילה כל הרעיון חדש אך הכול נכנס לשגרה ובתוך תקופה קצרה מתרגלים לגמרי. כשבני זוג מקפידים על כל קיום ההלכות יש בזה סגולה גדולה לאהבה בין בני הזוג, ואילו כשחס ושלום אינם מקפידים על הלכות נידה ה' שלוח להם סיבות להסתכסך ביניהם על מנת שלא יכשלו באיסור נידה.

הלכות נדה [טהרת המשפחה]

• אישה שיצא דם מהרחם שלה מוגדרת "נדה" ואסורה באיסור כרת, הלכה זו שייכת בכל מצבי האישה: רווקה, נשואה, צעירה ומבוגרת, בתקופת הריון או הנקה.
• כמו כן לא משנה מהו גורם הדם: מחזור טבעי, מצב נפשי קיצוני, מאמץ, שיבוש הורמונים, או מצב רפואי, או אפי' בדיקת רופא, תמיד ביציאת דם התוצאה היא שהאישה טמאה, משמעות הטומאה בימינו היא שאסורה לבעלה, ובזמן המקדש גם הייתה אסורה ב'טהרות'.
• כמו כן בכל כמות דם אסורה, בין כמות של מחזור, בין פליטה מועטה ואפי' כחודו של מחט ביציאתו מהרחם טמאה.
• המדובר הוא על דם היוצא מן הרחם ולא בכל מקום אחר מן הגוף, משכך אם יתברר ע"י 'אחות' שמדובר במכה או פצע בנרתיק ולא בדם המגיע מן הרחם עצמו, טהורה.
• טעם הדבר הוא שהתורה חפצה שיחסים בין בעל לאישה יהיו בעיתוי של טהרת האישה שזה הזמן המוכשר וראוי מצד האישה לזיווג, ואילו זמן הנדות שהוא הפחות מוכשר יבצעו מנוחה וריענון רגשות, כדברי הגמרא "אמרה תורה נדה לשבעה כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה".
• ישנם שני אפשרויות שהאישה יכולה לגלות את הדם בעצמה, או על ידי 'ראיה' ( הבחנה ביציאת דם מגופה), או על ידי כתם (הבחנה בנוכחות דם בסביבתה), בשני האפשרויות האלו הנדה היא נדה, וצריכה טבילה בברכה על מנת להיטהר לבעלה, ובלי זה היחסים אסורים באיסור כרת.
• ובכל זאת יש הבדל דיני בין 'ראיה' ל'כתם' כפי שיתבאר להלן:
• 'ראיה', זה דם שמקורו מן הנרתיק, כגון מחזור, בדיקת 'עד', או דם מרובה מול הנרתיק שאז פשוט שהדם הגיע מהנרתיק אזי טמאה מהתורה מיד, ללא צד היתר כלל.
• [בדיקות רופא: בכלל זה גם בדיקת רופא\ה בצוואר הרחם ומעלה שמטמא גם ללא יציאת דם, מחמת עצם הנגיעה במקום, לפיכך ביקור הכרוך בהגעה לרחם ראוי לתאם בזמן נידתה, אם אפשר, בדיקת הנרתיק החיצון אינה מטמאת, בכל מקרה רצוי לבצעה על ידי אחות רופאה ולא רופא]
• 'כתם' זה דם הנמצא בסביבתה שאינו ודאי ממנה, כגון שנמצא על בגד בסביבתה, לבנים, חצאית, וכו' שבזה ראו חכמים לגזור ולאסור באיסור כרת של נדה מאחר שסביר שהגיע ממנה, אך הקילו לטהרה בשני אופנים: א' "תליה", ב' "לא גזרו"  וכפי שיבואר להלן:

• "תליה": אם יש במה לתלות את הדם שמצאה בסביבתה לגורם אחר שאינו הרחם טהורה, כלומר אם מצאה דם על החצאית שניתן לתלות שמקורו בפצע שבגופה או בבעלה או בבנה, או שהתעסקה בענייני דם, כגון במקום לקיחת דמים בבית חולים וכיו"ב או בישולים שיש בהם דם וכדו' או אם עברה במקום שחיטת בעלי חיים, כל דבר שניתן לומר בהיגיון סביר אולי הוא מקור הדם הגם שלא ברור לנו בוודאות מהיכן הגיע הדם משם או ממנה, חז"ל טיהרו אותה, אלא"כ מקור דם שהתעסקה בו אינו נראה קשור לדם זה כמקור לדם זה בשום צורה שהיא שאז טמאה.
• "לא גזרו": עוד הקילו חז"ל ב'כתם' והוציאו מכלל הגזירה ג' מצבים: א' דם פחות מגריס [פחות מקוטר של 17 מ"מ], ב' כשהדם נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, ג' כשנמצא על בגד צבעוני. בשלושת מקרים אלו טהורה.
• נמצא לדברינו: כתם שתמצא האישה על תחתון צבעוני, וכל דבר אחר צבעוני, לחלופין על בגד בהיר ולבן אך בכמות דם הקטנה בגודלה מגריס הנ"ל, טהורה. כמו"כ אם מצאה על קרקע שאינה מקבל טומאה שטהורה.

וסתות

• "וסת" פירושו קביעות, התורה רצתה למנוע תקלה של בני זוג שבאמצע זיווג כשהאישה מותרת תראה פתאום דם מחזור של וסת באמצע ויעברו איסור כרת, לכן אסרה על בני הזוג את הזיווג בזמן הצפוי לראיית וסת המחזור.
• בזמן הוסת אסורה האישה מזיווג בלבד, אך מותרת בחיבוק ונישוק וכל מיני קורבה ואפי' שינה במיטה אחת, וצריכים להימנע מזיווג.
• בזמן הוסת צריכה לבדוק עצמה בוקר וערב, ואם לא בדקה בו יכולה לבדוק בצאת הוסת, ואם שכחה לגמרי, אזי בווסת קבוע או עונה בינונית אסורה עד שתבדוק ואפי' לאחר זמן רב אינה יכולה להיות עם בעלה עד שתבדוק, בשאר וסתות שעברו ושכחה לבדוק מותרת בחלוף הוסת עצמו.

כיצד לחשב את זמן הוסת:

• וסת החודש: התאריך העברי שהתחילה לראות בו את המחזור האחרון הוא התאריך בחודש הבא שיש לחשוש בו כגורם שיביא את הדם בפעם הבאה, ואם באחרונה הגיע בעונת יום אזי אסורה ב"תאריך החודש" הבא בעונת היום, ואם הוא היה בלילה אז אסורה בלילה בלבד, כלומר תאריך החודש בעונת הראייה האחרונה בלבד.
• וסת ההפלגה: תחילה מונים את הפרש הראיות האחרון בין שני הווסתות האחרונים, יש לשים לב שספירה זו כוללת גם את שני ימי הראיה [האחרונים] בנוסף להפרש הימים ביניהם, וכך היא סופרת שוב את המניין הזה מהראיה האחרונה ומסמנת את היום הצפוי לווסת הפלגה, ואם האחרון היה בעונת יום אז מסמנת את היום ואם האחרון בלילה אז בלילה.
• עונה בינונית: בנוסף מסמנת מניין של שלושים ושלושים ואחד יום מהראיה האחרונה למשך 48 שעות ס"ה, והם נחשבים עונה בינונית שאסורים בתשמיש, וחייבת בבדיקה טרם צאת הוסת, ואם לא בדקה בו אסורה עד שתבדוק גם לאחר זמן רב. [מצוי מאוד שאישה נקלטת להריון והמחזור הבא אינו מגיע, ובזמן זה עובר גם העונה בינונית, שחייבת בבדיקה, ואם לא בדקה, ממשיכה באיסורה תמיד עד שתבדוק ותמצא נקיה.]
• אישה שקבעה וסת לחודש או להפלגה חוששת רק לווסת שקבעה בלבד ואינה חוששת לווסת נוסף לעונה בינונית אלא חוששת לקבוע לה בלבד, קביעות נחשב בג"פ שווים באותה העונה, כמו"כ עקירה נחשב בג"פ עקירה. כיום אין מצוי וסת קבוע לכן חוששת לשלושת הווסתות הנ"ל: חודש, הפלגה, עונה בינונית.

דיני הרחקות

• בזמן נידה האישה אסורה לבעלה עד שתסיים את תהליך הטהרה, ואיסור זה כולל את הזיווג וכן את הדינים להלן, שמטרתם למנוע חטא.

ענייני נגיעה:

• אסורים לנגוע זה בזה אפי' באצבע קטנה, ואפי' בהפסק בגד, וכן יש ליזהר מלנגוע בבגדים שלבושה בהם.
• האחרונים מוסיפים שכמו"כ יש ליזהר שבגד הבעל לא יגע בבגד האישה. [דין נגיעת בגדים הוא בזמן שהבגד עליה ולא כשהוא מונח סתם]
• אסור להושיט שום דבר מידו לידה או מידה לידו, ואפי' לזרוק לידה אסור, וכן היא אסורה.
• תינוק שיש בו דעת למסור עצמו אל השני, והוא מושיט עצמו אליו או אליה מותר לקחתו מידה משום שאין זה נחשב שהוא לוקח ממנה אלא שהתינוק מוסר עצמו אליו ולא שהיא מסרה לו אותו. באם התינוק נמנע מכך או שהוא חולה אסור הגם שהוא יכול.

ענייני חיבה:

• אסורים לדבר דברים של קלות ראש המרגילים לערווה, כגון ענייני ביאה והמסתעף.
• אסור להביט במקומות המכוסים שבאישה, אבל במקומות מגולים שבה מותר, ולכן גם אישה שבביתה נוהגת להסתובב ללא כיסוי ראש בזמן היותה נידה צריכה להשים כיסוי ראש.
• אסור לשמוע את האישה שרה בפיה, אפי' בזמן סעודות שבת. [אישה בכלל אינה יכולה לשיר בפני זרים רק בפני משפחתה בעלה אחיה ואחיותיה, אך לא גיסים, ובזמן היותה נידה אסורה בפני בעלה.]
• ענייני חיבה סתמיים מותר כגון מתנות וכיו"ב, ורק חיבה שנכתבה לעיל אסרוה חכמים בהכירם את אלו כגורמי חיבה גבוהה.

ענייני מיטה:

• בזמן נידתה אסורים לישון יחד במיטה [זוגית וכדו'], ואפי' מיטות נפרדות אם הן צמודות אסור לישן על המיטות האלו, [במיטות צמודות ואינם ישנים עליהם אין בכך בעיה, אך טרם השינה צריכים להפריד המיטות. ]
• מרחק המיטות צריך להיות לפחות חצי מטר, באם החדר ממש צר ואין ברירה המינימום הוא עד טפח [10 ס"מ].
• אסורים לסדר המיטות זה בפני זה, והכוונה לסידור המיטה אך להציע מצעים על המיטה מותר אפי' זה בפני זה משום שמדובר במעשה טרחה ולא חיבה כמו בסידור מיטה שזה עניין של אישה לבעלה.
• אסור לבעל לשבת או לשכב על מיטת האישה בזמן שהאישה נידה הגם שאינה יושבת על המיטה משום שמיטתה מזכירה לו את מעשה הביאה. משא"כ היא מותרת לשבת על מיטתו ולא לשכב על מיטתו בפניו, אך שלא בפניו מותרת גם בזה. [מחמת שוני בין יצרי האיש ליצרי האישה]

ענייני ישיבה:

• אסורים לשבת על ספסל אחד אם הוא מתנדנד ואחד מרגיש את השני, לפיכך אם מדובר בספה של כרית אחת ארוכה אסור לשבת יחד משום שבכך מזיזים אחד את השני, אך אם הספה היא בעלת כריות נפרדות מותרים לשבת כל אחד בחלק נפרד.
• אם מדובר בספסל שאינו מתנדנד והוא קשיח, מותרים לשבת על ספסל אחד, כמו"כ אם יושב אחד ביניהם [ילד מעל גיל 3] הוא נחשב כמפריד ביניהם ומותרים לשבת אפי' על ספסל המתנדנד.
• ישיבה בספסל אחד של רכב מותר, משום שאין זה נחשב שאחד מזיז את השני אלא הרכב מזיז אותם. ובלבד שיזהרו שלא יגעו זב"ז.
• טיול ברכב לבד אסור בזמן שהיא נדה, אך אם מטרת הנסיעה אינה לטיול, אלא לצורך כלשהו, או שאינם לבד ברכב אלא עם מישהו נוסף מותר, כמו"כ אם הטיול אינו ברכב כלל אלא רגלית מותר.

ענייני אכילה:

• אין הבעל יכול לאכול או לשתות משיורי מאכל או שתייה של האישה, אך לעומת זאת האישה מותרת לאכול משיורי מאכל או שתיה שלו, אם הועבר המזון לכלי אחר מותר לאכול או לשתות את השיריים, כמו"כ אם אינו יודע שמדובר בשיריים שלה והוא מעוניין לשתות מכך אינו צריך לברר או אינה צריכה לומר לו שזה שלה ומותר, משום שכל החיבה היא כשהוא יודע שזה ממנה, אך כשאין ידוע אין זה חיבה.
• אם אוכלים מצלחת מרכזית שכל אחד לוקח ממנה לצלחת שלו אין זה נחשב שיירי מאכל שלה ומותר.
• בזמן אכילה לבדם מוטל עליהם לעשות היכר בשולחן, כגון החלטה על פריט מסוים שאינו מעסקי האכילה שהוא מיועד להיכר [תזכורת לנדתה], ואם אוכלים דבר קל ביד ולא ארוחה אין צריך היכר.
• בסעודה עם אנשים נוספים בשולחן אין צריך לעשות היכר כלל. [להנוהגים כהרמ"א צריכים היכר גם בכה"ג]
• אסור להגיש מאכל באופן אישי לבן זוג, כלומר להכין צלחת מוכנה עם האוכל ולהגיש למקום המדויק של הצלחת מול הבעל, אלא יניחו בשינוי כגון קצת בריחוק שאז יש היכר שאין מדובר בחיבה.
• אין לשלוח כוס יין לאישה, ניתן לתת לה על השולחן והיא תיקח, אך מעשה שליחה של כוס יין מראה על חיבה יתירה וזה אסור,

בזמן חולי:

• כשהאישה חולה הדבר היחיד שהותר הוא הושטה, או הצעת מצעים, אך שאר דברים אסורים, וצריך להיעזר באשה שתעזור לה כגון אחרי לידה שהאישה נידה אם צריכה עזרה פיזית תיעזר באשה אחרת עד שתטהר
• אם הוא חולה מותר לסעדו ולהקימו, ולהיזהר מנגיעה, ואם הוא במצב של פיקוח נפש מותרת לטפל בו ולסעדו, וכגון במצב של עילפון או חבלה שיכולה להיות מסוכנת וכדו'.

תהליך הטהרה: ה' שלבים:

א' המתנה:

• כל אישה לאחר שראתה דם צריכה המתנה של 5 ימים לניקוי, ואח"כ מתחילה בשבעה נקיים, כלומר מרגע שרואה היא אסורה לבעלה, וממתינה חמישה ימים בכל מקרה, גם אם היא רואה הרבה דם או שרואה דם קצת מאוד, ואפילו אם מלכתחילה ראתה רק כתם קטן שאסר אותה, אזי היא ממתינה חמישה ימים שהם בסיס התחלתי המחויב בכל מקרה של דם.
• אחרי החמישה ימים באם הבחינה שנגמר הדם יכולה לעבור לשלב הבא שנקרא הפסק טהרה, אך אם לא הסתיים הדם צריכה להמתין לסיומו. כלומר בסיום הדם וחמישה ימים המאוחר מבניהם, רק בסיומם יכולה לעבור לשלב הבא.

ב' הפסק טהרה

• על מנת שהאישה תוכל להיות מותרת לבעלה, שלב שני בתהליך זה, נקרא "הפסק טהרה" [שפירושו הפסקה מן הטומאה וכניסה לטהרה, כלומר הפסק ל'טהרה']. שזה בדיקת הנרתיק שנפסק הדם לחלוטין.

שטיפה: האישה צריכה לרחוץ היטב את הנרתיק וסביבתו במים חמים, [לא קרים] השטיפה צריכה להיות טובה עם זרם מים או ישיבה באמבטיה, כך שיתנקו כל כפלי העור, וסביבותיו. אח"כ מנגבים הכול היטב, וממתינים לכה"פ שלוש דקות אחר השטיפה ואח"כ בודקים. [חשוב להיזהר לנגב היטב אך בעדינות רבה עם מגע מיוחד שלא לפצוע].

• הבדיקה: לוקחים עד [חתיכת בד קטן, ניתן לקנות בחנויות בד מותאם] ומסובבים על האצבע, אח"כ מכניסים לאותו מקום, ומבצעים סיבוב בפנים ומוציאים, אם העד יוצא נקי הרי זה נקרא הפסק טהרה.
• העיתוי: לכתחילה קרוב לשקיעה [כחצי שעה לפני, באם זה שניה אחרי השקיעה, אותו היום נפסל], בימים קצרים או שיודעת שבזמן הקרוב לשקיעה היא נמצאת חוץ לבית, יכולה לבדוק אפי' מהבוקר.
• ראוי להניח מוך דחוק: כלומר עד שנדחף פנימה ומונח שם מלפני השקיעה עד אחרי צאת הכוכבים, בערך כחצי שעה, ואחר כך בודקת אם הוא נקי. אם המקום רגיש ניתן לוותר על בדיקת מוך.
• החלפת בגדים: מיד לאחר הבדיקה האישה צריכה להחליף תחתון לצבע לבן, כמו"כ בגדי לילה ומצעים יהיו בצבע לבן, כל אלו למשך כל השבעה נקיים.
• באם האישה מרגישה פצע בנרתיק והוא מקשה עליה לבצע את הבדיקה משום שתמיד ישנו כתם דם, או שמפחדת, שיהיה כתם דם, אזי תברר אצל רב כיצד לבצע את הבדיקה, או שתבצע אותה אצל אחות הלכתית.

ג': שבעה נקיים

• לאחר ההפסק טהרה, ממתינה שבעה ימים מלאים שבהם מבררת שהיא נקיה מדם, היום הבא לאחר ההפסק טהרה הוא היום הראשון וממנו מתחילה לספור שבעה ימים.
• על מנת לעשות את השבעה ימים הללו לנקיים ציוותה התורה לבצע את הבדיקות היומיות פעמיים ביום בוקר וערב, ובהם מגלה שהיא נקיה, וכן את המעקב אחרי כתמים בסביבת גופה [לבנים, מצעים, כותונת].
• בדיקות יומיות אלו מתבצעות כעין הפסק טהרה שלוקחת עד וכורכת על היד ומכניסה בעומק ומסובבת ומוציאה ובודקת את צבעו, באם הוא נקי היא מתקדמת בשבעה נקיים, אך אם הוא עם דם היא עוצרת את השבעה נקיים, ומבצעת שוב הפסק טהרה אחרי הצהריים, ומתחילה שוב שבעה נקיים. מצוי מאוד שלפעמים העד נמצא בצבע שאינו ברור או בצבע לא ידוע, צריך לשאול לחכם ולא להתבייש לשלוח אליו, גם לבנים עם כתמים, הוא מקבל פניות כאלה הרבה מידי יום, כאן ההזדמנות לציין שצריך לבחור במו"צ אחראי ומוסמך, בחירת מו"צ חסר אחריות מטילה אחריות מלאה על השואל.
• באם הנרתיק רגיש למכה ופצעים, מחמת כמות בדיקות של כל השבעה נקיים פעמיים ביום, ניתן להקל בכל יום פעם אחת, ואם עדיין זה רגיש עבורה, יכולה לבדוק ראשון שלישי ושביעי, אם גם זה רגיש יכולה להוריד בדיקת אמצע, ובדיקת ראשון ושביעי הם המינימום, ובלעדיהם לא יכולה לטבול.
• שכחה בדיקת ראשון אינה יכולה להיחשב שהתחילה שבעה נקיים עד שתבצע בדיקה ראשונה ומאותו יום נחשב יום ראשון, כמו"כ אם שכחה בדיקת אחרון לא יהיה נחשב כיום אחרון לולא שתבדוק אותו, ואז כשתבדוק אותו הוא נחשב ליום שביעי, ואם ליום השביעי ה"חדש" הזה לא היה יום ראשון הפסידה, הכלל הוא צריך לכה"פ ראשון ושביעי וזה לעיכובא.
• צריכה להיזהר שבתוך השבעה נקיים לא תתייאש מהם, כלומר צריכה להחזיק בדעתה שהיא נמצאת בשבעה נקיים, אמנם אינה צריכה לספור כל יום בפה או לחשוב על כך כל רגע, אך העיקר שלא תהיה במצב של ייאוש מן השבעה נקיים מסיבה כלשהי וכגון שמסופקת בעד כלשהו וממתינה לשאול רב לא תתייאש מן הז"נ כי אם הרב יתיר את העד, והיא בינתיים התייאשה הפסידה השבעה נקיים.

ד' הכנה לטבילה

• לא לשכוח: ביום השביעי בדיקה [לכל הפחות אחת.] ללא בדיקה זו אינה יכולה לטבול.
• זמן ההכנה: הכי טוב להתחיל ביום ולסיים בלילה, למעשה ניתן לעשות הכול ביום או הכול בלילה ובלבד שההכנות ייעשו בנחת ובלי בלבול.
• ביום הטבילה לא לאכול בשר כדי להימנע גם מדברים הנדבקים בשיניים וכדאי גם ליזהר מקורנפלקס, וכדו'
• הכנה לטבילה כוללת שני חלקים: רחיצה, עיון.
• רחיצה: לשבת באמבטיה כשעה, יש עדיפות לאמבטיה דווקא, [בדיעבד מקלחת בסדר] בזמן הישיבה לבצע סיבון טוב של הגוף, עם שימת לב למקומות שקשה להגיע אליהם, וכן לכפלים כגון בין הרגליים, תחת הידיים, חזה וכו',
• חשוב לחפוף את השיער היטב עם שמפו טוב שאינו מקשה את השיער, אלא מאפשר סירוק חלק, כמו"כ לנקות עור יבש לגמרי, לנקות קילופי עור, לנקות פצעים ככל שניתן, כלומר לרכך את הפצע ולהוריד את השכבה היורדת בקלות, לבצע גילוח במקומות המתאימים כפי מנהג האישה, וכן שלא יישאר מעט כי אז יש בכך הקפדה של חציצה אלא לגלח כפי הניתן באופן מוצלח, וכן ניקוי שיער בפנים למנוע הישארות של שיער שאינו רצוי כי כל שיער כזה עלול לחצוץ. וחציצה פוסלת את הטבילה.
• לאחר הרחיצה: ניקוי האוזניים היטב, ניקוי הפה היטב היטב, שלא יישאר שום פירור בין השיניים, גזיזת ציפורניים, חשוב להשים לב לא לשכוח כלום הן של ידיים והן של רגליים.
• לאחר ההכנה אין לאכול כלל, ניתן לשתות משקה נקי. [ללא סיבים וחתיכות פרי]
• עיון: בסיום ההכנות יש לעבור על הפריטים שבוצעו כהוגן: ציפורניים גזורות כהוגן, שיער מסורק לגמרי היטב, [כינים מהווים חציצה לכן אם ישנם ראוי להוציאם ככל הניתן לגמרי] לנקות קילופי עור הנמצא סביבות הציפורניים, ועור יבש, לנקות אוזניים היטב, לנקות פנים היטב, וכן את כל האיפור, לנקות את הפה מכל לכלכוך, לצחצח שיניים היטב [במידת הצורך להיעזר בחוט דנטלי, מקלות שיניים]
• צריכה להוציא עדשות מגע מכיוון שהם מהוות חציצה [ניתן להוציאם סמוך לטבילה, אך חשוב לזכור].

ה' טבילה ודיני חציצה

טבילה:

• ראוי שהשיער לא יהיה ארוך הרבה, בעת הטבילה כל הגוף צריך להיות בתוך המים כולל השיער עד סופו, [כיון שדרך השיער לצוף ואז הוא לא מוקף מים לכן ראוי להכניס את הראש עד למצב שהשיער טבול לגמרי או להחזיק השיער ביד באופן רך על מנת שיכנס בו המים] צריכה לטבול במצב משוחרר ולא מקווץ', בכיפוף קל ובפתיחת ידיים ורגליים מעט.
• ישנם שנוהגות לברך לפני הטבילה, ישנם שנוהגות אחרי, כל אחת תעשה כמנהג אמה, אם אין ידוע מנהג עדיף לברך אחרי הטבילה. ישנן שנוהגות לטבול פעמיים להצלחת הטבילה.

חציצה:

• כל דבר שמונח על גוף האישה ומונע מן המים לחדור תחתיו הוא 'חוצץ', וכאילו לא טבלה ונשארה נדה ואסורה לבעלה.
• כל דבר המונח על הגוף במהודק או בדבק ומונע הגעת מים תחתיו הוא חוצץ, ובכלל זה גומי על היד, שיער וכו', תכשיטים צמודים כגון עגילים וטבעת וצמידים וכו' חוצצים, כמו"כ תסבוכת שערות חוצצת ואפ'י שערה שנקשרה עם עצמה, לכן חייבת לסרק שערה היטב שיהיה ללא קשר כלל,
• כינים, גבס, תחבושת, סתימה זמנית שיכולה ליפול מעצמה, גשר של שיניים, מזון בין השיניים, כיסוי דם יבש שעל הפצע, טיפקס, או טוש וכדו', חוצצים וצריכה להוציאם עד תום ואם צריך ניתן להיעזר בחומר אציטון שנמצא במקוואות.
• ציפורניים או שיער שצריך גזיזה יש שיטות שחוצצים, ואם עדיין לא טבלה חייבת לגזור את הצריך גזיזה וגזירה, ובדיעבד יש להקל אם כבר טבלה.
• צבע שיער אינו חוצץ אם כי עדיף להימנע ממנו לכתחילה כי לפעמים אינו צבוע טוב ויש בו ממשות ומתכננת להוציאו בקרוב, אך בדיעבד בצבוע טוב ומושלם ללא דופי כלל, ונהנית ממנו יכולה לטבול עמו, כמו"כ חמצון שיער שיכולה לטבול עמו.
• לגבי ציפורניים צבועות או מלאכותיות אם הן צבועות היטב לגמרי באופן מושלם כגון שעשתה אותם יום לפני המקווה, אינן חוצצות, אך אם צריכות השלמה ותיקון הרי הם חוצצות.
• לפיכך ראוי להימנע לכתחילה מצבע בציפורניים או מלאכותיות אך אם זה כבר קיים חייבת להקפיד על ניקיונם המוחלט, שמתחתם לא יהיה שום לכלוך כלל, וכן שיהיו צבועים ומושלמים במציאותם.
• לעניין טבילה עם איפור זה אסור, מאחר שגם אם תתאפר באופן מושלם כהוגן והיא חפצה בזה, עדיין עלול להיות שתוך כדי הטבילה יתפרק מעט מהאיפור בנקודה מסוימת ובכך כבר מקפידה וזה חציצה.
• אישה שחזרה לבית וגילתה שמצאה דבר חוצץ המונח עליה שכנראה היה מלפני הטבילה תשאל לחכם שיברר בדיוק כי יש בזה פרטים רבים.

צניעות הטבילה:

• טבילת האישה היא עניין אינטימי בין הבעל לאישה, וההלכה אומרת שצריך להצניעה מהעולם וכ"ש לא ליידע בעניין. כמו"כ חשוב שלא ישימו לב העוברים ושבים שהיא בדרכה למקווה ותצניע זאת ככל האפשר, ובגמרא כתוב שאישה שנזהרת בזה תזכה לבנים כשרים ואילו אישה שאינה מקפדת בכך נדבק בה רוח של טומאה שיכול להשפיע על העובר.
• בעת השהייה במקווה אם אישה פוגשת חברתה או סתם נשים אין ראוי שתדברנה זו עם זו, כלומר מטבע הדברים שעלולים לפגוש מכרות כלשהם, וראוי מאוד להקפיד לא לפתח שיחה מעבר לאמירת שלום, משום שבכך כל אחת מספרת לבעלה מה ההיא אמרה וכו' ויש בכך ידיעה מי הייתה וכו' ודבר זה מעורר קינאה בין הזוגות, לפיכך אין לפתח שיחה מעבר לשלום, כמו"כ להקפיד לא לומר בבית את מי פגשתי במקווה.

אנטומיה בסיסית

• צורת הרחם כמו של אגס הפוך עם פתח למטה.
• חלק חלל הרחם הוא מקום ההיריון, חלק הנרתיק הוא מבוא לרחם.
• מחזור: בחלל הרחם נבנים קרומים של דם למשך זמן [22-30 יום] אח"כ הם מתפרקים ונושרים החוצה, וזה נקרא מחזור, רמת הכאב והסגנון משתנה מאשה לאשה.
• ביוץ: בחלל הרחם ישנם שני חצוצרות שמשחררות ביציות [לאחר 12-15 למחזור] זה נקרא ביוץ, הביציות שוהות ברחם למשך כשלושה ימים וממתינות להפריה ע"י מפגש עם הזרע, וכשזה קורה מתחיל הריון בשעה טובה. כאשר הביצית אינה פורייה ע"י מפגש עם זרע, אזי היא הופכת לחומר במצב חדש, שמפרק את קרום הדם הנמצא בקירות הרחם, שזה בעצם יצירת המחזר החודשי.
• גם סביב הרחם וגם סביב הנרתיק ישנם טבעות שריריות המקיפות בעיגול את הרחם והנרתיק, טבעות אלו הם רבות, במהלך ההריון הם משמרים את העובר, בעת הלידה טבעות הרחם מתכווצות וזה נקרא צירים והם מוציאים את התינוק, בעת מחזור הם אלו שיוצרים כעין צירים קטנים הפולטים את הדם. כמו"כ סביב הנרתיק ישנם מספר שרירים טבעתיים שיש להם מטרות שונות. בשלב החיים המוקדמים שרירים אלו אינם מורגשים אך עם הזמן הם מורגשים יותר.

משמעות הלכתית:

• דם היוצא מהרחם מגדיר את האישה במצב נדה [אסורה לבעלה], עד להיותה טובלת במקווה.
• בהלכה הגדרת נדה היא משלב יציאת הדם מן הרחם אל הנרתיק, אלא שבפועל א"א לגלות דם אלא ביציאתו לחוץ ממש ולפיכך כל שמגלה את הדם ביציאתו לחוץ כמובן שהיא נדה.
• מבחינה מעשית אין שום התעסקות עם הרחם ממש, אלא שחשוב לדעת שכל פתיחת הרחם לבדיקה כלשהי אצל רופאת נשים, בהכרח מוציאה טיפת דם אפי' מזערית ככל שתהיה ופוסלת את טהרת האישה לבעלה, לפיכך ראוי לברר טרם הבדיקה, האם הבדיקה שייכת לנרתיק או לרחם, כלומר שאם המדובר על התקרבות או נגיעה באזור הרחם ממש הרי שזה פוסל כנ"ל.
• מומלץ: במקרים שצריך דווקא לבדיקה זו כדאי לתכנן מראש [אם אפשר] לימים שבין כך האישה במחזור. [ברוב המקרים אין צורך בבדיקות אלו ולכן חשוב להיבדק בבדיקות הנצרכות בלבד כי הגעה לרחם ללא צורך יכולה להביא זיהומים וכו'.]
• שאלת רב: בכל ספק התעוררות של מקרה כלשהו שלא יודעים מה לעשות, שולחים את השאלה לרב המומחה ב"מראות", לפיכך ראוי לברר ולהחליט מראש על רב המתאים לבני הזוג מבחינת נגישות השאלות אליו, [מענה טלפוני, הגשת עדים או כתמים לבדיקה],
• חשוב לדעת: אין מה להתבייש לשאול רב, [להביא עדים וכדו'] אלו הלכות נפוצות מאוד, כל האנשים נוהגים לשאול את הרב, האינטימיות שלכם נשארת חסויה ואין בה עניין מלבד ההוראה ההלכתית שהרב פוגש כאלו עשרות מידי יום. [בגמרא מסופר שדוד המלך היה צדיק בעיני ה' כשהיה מספר שכל מלכי עולם יושבים בארמונות פאר עם משרתים ואילו הוא ידיו מלוכלכות בבדיקת מצב שליא העיקר למצוא את ההיתר לבעלה.]

אז מהי בעצם הדרכת חתנים?

בזמן האחרון הדבר מאוד נפוץ ומקובל, בעבר לא היה מפורסם החשיבות והצורך הגדול להדרכה לחתונה פשוט באו והתחתנו.

אז מה השתנה עכשיו?

בעבר נסתרות דרכי הנישואין היו עוברים מהורה לילד באופן בריא ותקין, ואילו כיום החינוך נמצא יותר במערכות החינוך מאשר בבית.

ובנוסף מציאות החיים המודרנית הביאה אותנו למצב שנישואין של הדור הנוכחי מאותגרים עקב טכנולוגיה מתקדמת וצורת חיים שונה ושינויים אלו מצריכים כלים וידע שלא היו נדרשים בעבר,  פעם האתגרים היו פשוטים יותר, אמנם קשים אך לא מסובכים, היום האתגרים סבוכים יותר.

יצירת המרקם והאמון בין בעל לאישה שהיה מאוד ברור מאליו בעבר, היום אינו טריוויאלי וכבר צריך הכוונה ודעת נבונה להיות בעל טוב להכיר את תכונות האישה, לבנות מרקם יחסים, אמון, ולקשור רגשות.

אהבה נשמעת מאוד פשוטה, אך מימד הזמן מגלה לנו כמה היא סבוכה עם עליות ומורדות, האם יש בה תורה שלימה? ברחוב יגידו לא. בהדרכה לומדים לדעת שיש בה אינטלגנציה מאוד מחוכמת שיכולה לתגמל את שני בני הזוג בכוחות רבים אם ישכילו להתנהל בה נכון, הפתגם העממי אומר יש בנו אהבה והיא תנצח, זה אכן מגלם את התודעה שאהבה היא אנרגיה ללא גבולות אך היא צריכה מיומנות כיצד לשמר אותה להגביר אותה לתת לה מנוחה יזומה וכו'

כל תורת טהרת המשפחה אינה עניין של מקבץ המלצות, זה דברים יסודיים שדרכם מביאים משפחה טהורה ללא פגמים ותקלות שמצריכים את הזוג לחפש מזור לחולאים  ונגעים כל חייהם, זוג שיודע טוב טהרת המשפחה אינו עסוק בכיבוי שריפות כל החיים, הוא ניגש ישר לבניית החיים.

רק הדרכה תגלה לך לחיות את הנישואין בלי ניסויים, כי ניסויים בנישואין זה צלקות רגשיות בין הזוג שנזכרות כל הזמן.

המדריך המנוסה הרב גבריאל מור-יוסף מחכה בשמחה לכל פניה של חתן כאילו זה החתן הראשון שלו, צור קשר, מתי שנח לך ואיך שנח לך, ונתכנן יחד את צורת ההדרכה הכי נוחה עבורך. המקום נח וידידותי, ההודעות נקראות ומטופלות כמעט מידית באכפתיות רבה.

בברכה גבריאל מור-יוסף