קטגוריה: הנאה

יש מצב לריצוי תשוקות במסגרת יהודית

הנוסחה:

האדם לא מפחית מהנאותיו בחיים יהודיים בזוגיות, הוא פשוט מכיר טוב יותר את תרבות ההנאה וקווי האופי המפעילים אותה, הוא פשוט רוכש מיומנויות קריטיות ביכולת למנף את ההנאה, הוא פשוט מגלה שגישה אמוציונאלית שטחית היא עקיפה במצמוץ עין על מרכז האושר של החיים.   

הרעיון:

נשאלתי ע"י בדואי עובר אורח שפגשתי באקראי: מודע אינכם יכולים להינשא לכמה נשים, מה רע בכך, האם זה נכון שאצלכם זה אסור? הוסיף והטעים "אני לא משוטט ברחוב, אני הולך ישר, ובגלל זה לקחתי שלושה נשים, פעם אני רוצה כזו, פעם כזו, ולפעמים אחת חולה.. ככה אני תמיד נהנה מהחיים, למה שאני יחפש ברחוב סתם"

חשבתי בלבי הרי אני לא אצליח להסביר על רגל אחת "מדוע", לפיכך השבתי לו: שהוא עושה כהוגן לחלוטין, הדבר הנכון מלכתחילה עבורו זה לנהוג כפי שעשה, ובכך גודרים פרצות הזנות בעולם.

חשבתי בלבי ומה בכל זאת ההסבר הנכון ליהודי שחי עם אישה אחת בלבד? [דרך אגב, בעולם מקובל בחוק לא להינשא ליותר מאשה אחת]

ובכן: התשוקה החשובה של משיכה לאשה, מניעה את האדם מתחילתו עד סופו, סיבת היותה באדם, הוא רצון ה' להביא מצב של איחוד רגשות ונפש בין בעל לאשה, וכך בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", המצב של תשוקה זה לזו, וזו לזה, מביא את בני הזוג לקשר של קירבה אישית מאין כמותה, וזה כשלעצמו תכלית בבריאה מכיוון שאחד משלים את השני וכו' כמופיע בחז"ל.

כשאדם נושא אישה למעשה הוא צועד ליעד של מיזוג ואיחוד עם רעייתו, באם הוא שוכח זאת, מציאות החיים מזכירה לו את זה בדרך הפחות נעימה, באם הוא צועד בחיוב לדרך זו מציאות החיים תאיר לו מכל פינה בהרמוניה מדהימה שאין כמותה.

להתאחד עם האישה אין זה עניין של מה בכך, זה דורש השתלבות, שאחריה הידבקות. [עיין במאמרים לחתנים בעניין השילוב]

משכך נישואים עם שני נשים במבט יהודי זה לא שני חתיכות רכוש, זה שניים שצריך להתאחד עימם להיות ישות אחת מהפן הגשמי והרוחני, וזה ייעוד לא קטן.

לפיכך בזמן חז"ל הקדושים, טרם חרם דרבנו גרשום ומנהג הקהילות לא לשאת ב' נשים, היו העם בעלי דרגה ויכולת רוחנית [נשמות גדולות הראויות לב' נשים כמופיע בחז"ל] ורגשית להכיל ב' נשים ולהתאחד עימם, לא היה בדעתם כלל שנישואי ב' נשים הוא עניין של מצב כלכלי או אמוציונאלי תשוקתי, הם פשוט היו בדרגה וחשיבה נכונה, עם הזמן ירידת הדורות הביאה את התפיסה של האדם המצוי בנשיאת ב' נשים סיפוק יצרים שהביא להגדלת יצרים, בעקבות מצב מתפתח זה ראה רבינו גרשום לנכון לגזור חרם על הנושא ב' נשים.

ישאל השואל אולי כתוצאה מכך תהיה בעיית סיפוק יצרים? הרי גם אם עניין התועלת אינו מצריך נישואין לב' נשים מ"מ  הנזק לכאורה יביא לכך שללא סיפוק יצרים החורבן יגדל?

טרם נתמקד בתשובה לשאלה זו, ננסה להרחיב את הדילמא לשטחים נוספים, ונשאל אולי מן הראוי לצמצם את שטח ההרחקות הנדרש ע"פ הלכה בזמנים מיוחדים בין בעל לאשה, אולי נצמצם איסורים גבוליים או שנויים במחלוקת לצורך "תועלת" של סיפוק יצרים שלא ייצא שכרו בהפסדו וירעה בשדות זרים?

נאמר כאן ששאלה זו מתעוררת ביתר שאת בדור האינטרנט וזמינות ונגישות למילוי יצרים שונים.

ובכן כשם שיש אינטלגנציה שכלית, גילו החוקרים שיש אינטלגנציה רגשית, נחדש כאן שיש מושג "אינטלגנצית הנאות" לפעילות ההנאה באדם יש מנטליות ותכונות מאוד מוגדרות, בעלות אופי התנהלותי, בד"כ לרוב ההנאות יש קווי אופי חופפים זל"ז אך ישנם הנאות בעלות אופי מיוחד.

בתחום הנאת המין איתא בגמ' "משביעו רעב" יש מפרשים שהכוונה לכלל ההנאות, אך באופן מיוחד זה הוזכר בעניין הנאת המין, אדם שמחפש להשביע את רעבון המין יגלה רעבון מתפתח.

נוסיף לכך את דברי הגר"א לאפיאן שלכאורה ייפלא היאך ישנם אנשים שתאוותם לבעלי חיים או לזכרים והרי דבר זה הוא נגד טבע העולם, שבנוהג שבעולם זכרים מתאווים לנקבות בני המין האנושי? ויישב זאת שאין מדובר בזן מסוים של אנשים, אלא באדם מצוי מן היישוב שהפעילות המינית אצלו הייתה ללא וויסות, כך שהפעלה יתירה הביאה אותו להיות תלותי בתאווה ברמה כ"כ גבוהה עד כדי שמגיע לתאווה לבעלי חיים או זכרים. וכידוע יישנם מצבים שהפרישה לאדם השקוע בתאווה זו קשה כמוות רח"ל.

אם נפרש את הדברים נגיע למסקנה מאוד פשוטה: אין מצב לעולם לחיות ללא וויסת יזום בפעילות ההנאה, מהסיבה הפשוטה שאין לה מעצור תרבותי, מוסרי, או שבע גשמי הדומה למזון כלל. משכך הגענו למצב שהאדם ירצה או לא ירצה חייב להיות פעיל ויוזם בשליטה על תאוות המין.

כשנחזור לשאלת הבדואי נבין טוב טוב שאין זה שאלה של כמה נשים אלא של שליטה בפעילות המין, אדם ששולט במינו יצליח ויסתדר טוב מאוד והרבה יותר מאותו הבדואי [כפי שיתבאר בהמשך] עם כמה נשותיו, מהסיבה הפשוטה שהבדואי הלז, מנסה להשביע תאוותו וגם כמה נשים לא יספקו יצריו באשר הם, -כל עוד הם מתפקדים ביולוגית באופן תקין, מאידך המוכרח לשלוט ביצריו מגיע במהרה לסיפוק יצריו, אכן האדם שמלכתחילה אינו חפץ בסיפוק יצריו אלא בהרעבתם ולפתוח את התיאבון עוד ועוד אין אישה אחת תספיק וגם לא אלף, ומאידך החפץ בסיפוק יצריו באמת יסתפק באשה אחת באמת.

זו הסיבה באמת שמערכת היחסים הזוגית היהודית, המורכבת מפרישה בימים המיוחדים, אינה בעיה שצריך לצמצם את השטח שלה, אלא הזדמנות להכיר את היצרים, זוהי הזדמנות להתלמד בסיפוק נשלט, שאין ספק שמביא אושר לאדם.

ויתירה מזו מצינו בגמ' למה אמרה תורה נידה לסוף שבעה, כדי שתהא חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה, כל מי שניסה זאת חש מהו חביבה על בעלה.., זוג שחי נכון אין לו מתחרים בפסגות ההנאה שיכול להגיע אליו, ולא רק הוא אלא שניהם יחד מצליחים להגיע לפסגות שכל החוקרים והפסיכולוגים לא יכולים למצות הנאות כאלו מאיש ואשה, ו"הללו" שחיים בהרחקות ה"מוזרות".. הכתובות בהלכה, כגון: לא לשבת יחד על ספסל המתנדנד או להושיט משהו מידו לידה מצליחים הרבה יותר, מי שניסה הצליח!

כך נמצא אדם שמנוסה בוויסות היצרים, שהוא בעל לאשתו בלבד, ואשה לבעלה בלבד, כך נמצא אדם שרגשותיו מקבלים ביטוי מלא, פורקן מלא, חווית חיים מושלמת, העדר תסביכים מיניים, העדר תסביכים בזוגיות, והכי חשוב, מרוצה!! לא פגשתי אדם שחי במתירנות שיכול לומר אני שבע רצון ללא דאגה מינית!!..