נסיעת זוג באופנוע/קטנוע על מושב אחד בזמן שהאישה במצב נדה, האם אסור הדבר מדין "הרחקות" או שישנו אופן שזה מותר?
השולחן ערוך ביורה דעה סימן קצ"ה מביא את כלל דיני ההרחקות בין בעל לאישה בזמן היותה נדה [שזה מתחילת מחזור עד הטבילה]. ושם הוא מביא שבאותה העת אסורים בקיום היחסים, וכן דיני הרחקות נוספים למניעת כישלון בקרבה שאסורה אז בין בעל לאישה.
בפסקיו אין התייחסות מפורשת לנסיעה באופנוע, ולפיכך נעיין במקורות לפסקיו ונסיק את המסקנא:
הבית יוסף בסעיף י"ז מביא מח' הרמב"ם והרמב"ן האם נגיעה בנדה היא איסור דאו' או דרבנן, מדבריו משמע שמח' בכל סוג נגיעה, בש"ך משמע שפליגי רק בנגיעה של חיבה.
נראה לומר שבחיבוק ונישוק האיסור מורכב משני סיבות נפרדות: א' הרגל דבר [מעשה המוביל לידי קיום יחסים] ב' עצם המגע שאסור מצד עצמו, כשם שביאה ממש אסור גם ללא עניין החיבה משום שהיא החיבור בעצמו כך המגע אסור מצד עצמו מכיון שיש בו סוג של חיבור.
ראיה להגדרה זו: בבית יוסף [בסו"ד בס"ב] וז"ל רבינו ירוחם…וכן העידו על רש"י שלא היה רוצה לתת מפתח מידו לידה, וכן נכון להחמיר אפי' בדבר ארוך שמא לא יזהר בטוב ויגע בידה, מדבריו משמע לאסור אטו נגיעה הגם שברור שאינה של חיבה, ולכאורה אם הנגיעה שאינה של חיבה אסורה רק שמא יבוא לידי הרגל דבר ולא מצד עצמה מדוע לאסור בדבר ארוך שמא יגע בה וה"ז כעין גזירה לגזירה? ומה שגזרו זה נגיעה ממש, אך דבר גדול שמא לא יזהר ויגע בה זה כבר גזירה רחוקה ומדוע לגזור? אלא ודאי שנגיעה אסורה מצד עצמה ולא רק מדין אטו.
כמו"כ מוכח בדברי הב"ח וז"ל "ולא יגע בה אפי' באצבע קטנה פירוש לא תימא דאינו אסור אלא חיבוק ונישוק ודברים המרגילים לערווה אבל נגיעה בעלמא דאינו מרגיל לערוה לית לן בה קמ"ל, דאף נגיעה בעלמא אסור אפי' באצבע קטנה", לשונו מורה בפירוש על כך שיש איסור בנגיעה עצמה גם ללא המשמעות של הרגל דבר, כלומר גם ללא הסיבה של היגררות לעצם היחסים. נמצא מדבריהם מקור לכך שנגיעה אסורה מצד עצמה גם ללא הרגל דבר. להאמור גם נגיעה שאינה של חיבה אסורה, וכשם ששוגג אסור כך נגיעה של חיבה בשוגג אסורה.
כעת נוכיח שישנו איסור נוסף שהוא: "הרגל דבר" וזה האיסור הנוסף בחיבוק ונישוק: בבית יוסף [יו"ד קצ"ה ס"ג]: בפ"ק דשבת תנן ולא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל דבר. דין זה הוא הבסיס לאיסורי הרחקות הנוספים כגון אכילה יחד על שלחן אחד, סידור מיטתו בפניו, אכילה משירי מאכלו, וכו', שכל אלו עניינם גרימה וגירוי לקיום היחסים, משכך בחיבוק ונישוק ישנו את האיסור של עשיית דבר שמביא לידי קיום היחסים.
למעשה "הרגל דבר" המוזכר בפוסקים הוא שרשרת מצבים המביאים אחד את השני עד לקיום היחסים, כך שלא משנה באיזה שלב מתחברים לשרשרת אם בתחילה או לקראת הסוף עצם הכניסה למצב שרשרת המביא לסוף העניין זה אסור, ניתן להגדיר זאת כך: המחשבה מביאה רגש, הרגש מביא מגע, המגע מביא יחסים. לדוגמא: שליחת כוס יין מביאה מחשבה וכו', ספסל אחד או מיטה אחת מביא רגש וכו', מגע של חיבה מביא יחסים ממש.
להאמור כלל דיני הרחקות נכנסים לשני קטגוריות: א' "מגע" והמסתעף [יחסים, הושטה, זריקה, נגיעה, וכו'] ב' "הרגל דבר" והנכלל בו [אכילה מצלחת אחת, ישיבה על ספסל אחד, מיטה אחת, שליחת כוס של יין וכו']
כשאנו באים לדון על נסיעה יחד בקטנוע, יש לדון א' האם זה כספסל שאסור מדין טלטול שלה. ב' האם זה כחפץ ארוך שכל שיש חשש נגיעה ה"ז אסור מעיקרא, וגם בקטנוע עלולה לנגוע בו באיבוד שיווי משקל וכד'. ג' האם יש בזה סגנון חיבה של "אוהבים".
א' לגבי ספסל יש לדון האם נהיגה ברכב נחשב טלטול האישה הנאסר מדין ספסל, ברור הדבר שהנהיגה עצמה אינה המטלטלת אלא תנאי הכביש הם המטלטלים, ואדרבה נהג מיומן נמנע מטלטול הרכב לטובת הנוסעים. ולא מסתבר שיש בכך כוונה כספסל כי הטלטול ברכב גורם אי נוחות. משכך טלטול הקטנוע עצמו נראה שהוא מתוואי הכביש, אך בקטנוע ישנו בעיה נוספת: האדם מטלטל לצדדים לפעמים למטרת שחוק, וכן ישנה בעיה של עצם הספסל היחיד לשניהם, אלא שמצאנו לרבותינו אחרוני הפוסקים שהתירו ספסל ברכב אחורי לשניהם, ונראה הטעם משום שגם הרכב עצמו מטלטל, ומצד חיבה ראוי שישימו ביניהם חפץ להיכר ע"מ למנוע חשש נגיעה. כמו"כ בזמן העלייה לקטנוע שתעלה תחילה לבד והוא יחזיק ואח"כ היא תעלה ותחזיק בידיות צידי הקטנוע, וכמובן שזה היתר שאינו שייך באופנוע שמהירותו גבוהה, וצריך מצב כיפוף בנהיגה זע"ז וזה ודאי אסור.
ב' מדין חפץ ארוך יש אכן חשש נגיעה, אך סו"ס לא מדבר באחיזה משותפת, אלא בישיבה משותפת, ואין ביניהם מגע כעת אלא חשש נגיעה, וכשם שלא מצינו איסור במעבר צפוף שמא יגעו, אלא מותרים וצריכים ליזהר כי סו"ס לא היה בזה פעולה משותפת, וכמו שסתם צריכים ליזהר בבית כשהולכים לא להיתקל זב"ז, כמו"כ נראה בעניין הקטנוע מכיוון שאין בזה מציאות נפרדת השייך בה פסק הרי שהיא מותרת בכפוף לזהירות שלא כאחיזה משותפת שהיא פעולה שמלכתחילה שייך לדון עליה אך ישיבה בספסל קשיח לא דנו עליה שמא יגע בה וכו', כך נראה שיש להתיר בקטנוע, אלא שבקטנוע צריך זהירות רבה יותר בגלל חוסר היציבות.
ג' מצד סגנון "אוהבים" שיש לאסרו כעין אכילה משיירי מאכלו, נראה לומר שיותר מצוי שרוכב קטנוע מוסיף לקטנוע אדם זר [טרמפ] מאשר אכילה משיורי מאכל אדם זר שזה ביטוי השייך באוהבים גרידא, שהרי אפי' בני משפחה לא מצוי כ"כ שאוכלים שיירי מאכל אך בני זוג לרוב חיבתם זה מצוי, לכן נראה שהגם שזה נראה חיבה מועט אך אין בזה "דרך אוהבים" כלשון הבית יוסף בעניין נסיעה לטיול.
לסיכום: נראה להתיר קטנוע בלבד ולא אופנוע. ובצירוף ההגבלות להלן: שישימו היכר ביניהם ועדיף שיהיה בגודל שימנע נגיעה בעת בלימת פתע, שתאחז בצדי הקטנוע באופן בטוח ללא צורך להיעזר בו, [אם אינה מרגישה בטוחה בהחזקת צדי הקטנוע, אסור, שמא תיגע בו, וחמירא סכנתא מאיסורא] כמו"כ יזהרו ממצב נגיעה, והנוהג יבחר בסגנון נסיעה רגוע.
הדרכת חתנים לנישואין 