קטגוריה: רוצה-או-גם-צריך-להתחתן

למה התחתנתי?..

נוסחה:

ערך הנישואים עובר כל תפיסה של כדאיות אנושית, יש דברים שהערך שלהם נמדד בכלים מיוחדים, ולא בכדאיות פשוטה בכלל, משכך הקשיים הם מדרגה ליעד ולא הפרעה ליעד.

הרעיון:

השאלה שרבים מתחבטים בה האם יש משמעות נוספת לנישואים מעבר לרצון האישי שלי?

האם אני עושה בנישואים גם שליחות כלשהי או רק את רצון עצמי?

אכן תחושת האדם עצמו היא הרצון לחברות שותפות, לנאמנות קרובה, וגם לילדים, וכמובן התשוקה לסיפוק רצון היצר. ננסה להתבונן בחז"ל ונגלה בנישואים ערך עצום ונורא שנוסף לעניינים הנ"ל.

כשנשאל הרב יהודה עדס ע"י אדמון ספרא מדוע אני צריך לישא אישה טוב לי איך שאני אני מרוצה.. ונישואים רק יכולים להכביד עלי?

השיב לו "הנך צריך אישה בשביל שתעצבן אותך".

כלומר העבודה של שיפור האישיות באה מהנישואים, שבהם יש קירבה של זר ממש לפרטיות שלי, וזה מעמיד אותי במבחן כנות במידות האם הם רק להתייפות בהם בחוץ, או שאני מחויב לעצמי ,להתנהגות נאותה ומידות תרומיות באמת.

"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" ובגמ' זכה עזר, לא זכה כנגדו, וקשה והרי אם התכלית היא לטוב עבור האדם מדוע כשלא זכה ה"ה כנגדו הרי בזה בטל סיבת העזר? ביאר הרב עדס שליט"א האישה לתכלית השלמת האדם, אם זכה לתקן עצמו ולרכוש מידות טובות טרם החיכוך עם אשתו הרי "עזר", ואילו לא זכה מכיוון שהחליט להישאר כפי שהוא אזי בעל כורחו יתוקן בחיכוך עצמו עם אשתו, כלומר גם בלא זכה הרי היא לטובתו, שהחיים עמה יביאו אותו לשלימות.

אכן המתקשים להחליט על נישואים מבינים רעיון זה והחשש מהצורך לשפר את האישיות מונע מהם להחליט על נישואים ועל פי רוב הטענות הם רק תוצאה ולא סיבה למניעה.

אכן עניין עבודת המידות מובא בספרי הקבלה שהנישואין לצורך שיפור האישיות, וייתכן שכל ביאתו לעולם לצורך זה, והאדם רואה את הקושי בבניית הבית כברירת מחדל מוכרחת להשיג את הרצון הטבעי של האדם, ובשפת הרחוב מכנים זאת "א"א איתן, וא"א בלעדם" פתגם זה נכון כל עוד האדם לא מפנים שעבודת המידות היא תכלית.

עבודת המידות של סבלנות, איפוק, בלימת הכעס והסרת הקפדת הלב, מתמצים בחי הבית עד תום ממש, האדם לא יכול ליהנות מביתו ללא עבודת המידות הללו, הוא לא יכול גם לשרוד ללא התייחסות ממוקדת בשיפור האישיות.

לכאורה זה נשמע גדול מכדי כוח האדם, אך אל לנו לשכוח את התגמול -המניע הגדול של האדם בחיי הבית, כשהאדם חי בשלום בביתו יש שלווה שאין לה אח ורע בעולם, הוא מרגיש שיום אחד של איכות חיים בשלום בית שווה לו כמו שנה.

בגמרא ביבמות סב: אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה רבא בר עולא אמר בלא שלום שנא' וידעת כי שלום אהלך.

דברי חז"ל אלו מגלים לנו על מתנות שברחוב חולמים עליהם משתעשעים עימם ולפעמים טועמים קמצוץ מהם אך השגתם באמת מהם והלאה.

מה זה אומר לנו? אנו לפעמים מצטמצמים סביב המחשבה שנישואין זה "סבל קדוש" למען ה"מידות", אך לא היא, לא רק שהאושר מונח דווקא בזה, אלא שכל אופציה אחרת היא מקור התסכול והרוע שבעולם, ועצם היותנו חיים במסלול הנכון משפר ומייפה את מידותינו ממילא.

הכיצד? אנו הרי רוצים שלווה בבית אז א"כ מדוע להקפיד על זוטות, אנו הרי רוצים אהבה בבית אז מדוע לא לתת ולתת ולתת, אנו הרי מעוניינים בשיתוף פעולה אז מדוע לא להשתוות בדעות ורצונות.

נמצא שהבית הוא המכון הכי אידיאלי ונוח לעבודת המידות, הדבר היחיד שאנו צריכים זה להפעיל את הדעת, כך שבמקום לראות את השני כמקור לבעיה אנו רואים את נקודת התיקון בעצמנו, כך נגלה שהשני הרבה יותר חביב נחמד נעים ומשובח ממה שהיצר רוצה ללמד אותנו בשקריו.

ישנו ערך נוסף בהקמת הבית: העולמות העליונים זהים לעולם שלנו, וכמו בעולמנו ע"י נישואים מביאים לעולם חיים שפע דיבוק לבבות כך בעולמות העליונים וכך בעצם מתגלגל השפע לעולמנו, נמצא שבית הוא ממש זכו שכינה בניהם כי השכינה מקבלת דירה בתחתונים.

ובזוהר איתא: שיעקב כשהלך ללבן לפני נישואיו חלם על מלאכים ואילו כשחזר ממנו לאחר נישואיו עם לאה ורחל פגש מלאכים שהיה נאבק עם המלאך שרו של עשיו וכן המלאכים שליוו אותו בדרך לעשיו, נמצא שהערך של נישואים כ"כ גדול, שניתן בידינו ללמוד עוד ועוד ולהבין את ערכו, והאחריות הגדולה היא שבמעשי האדם יוצר את השלום בית או ההיפך.

שלום בית אינו תוצאה פסיבית של סטטוס אלא פעולה אקטיבית של יצירה ושימור והשקעה בשלום בית, רבים הסיפורים על חז"ל שבזיקנותם היו קונים מתנה לאשה כבימי צעירותם, הרעיון הוא ערך ומעלה עצומה מעבר לרצון המוכרח המלווה אותנו [שגם הוא חשוב כשלעצמו] וממילא אינו שייך לגיל כזה או אחר.

[מאמרים אלו ועוד נכתבו על ידי המדריך הרב גבריאל מור יוסף

לפרטים: rav.chatanim@gmil.com]