תגית: כללי

 

מה אלמד בהדרכת הלכות לחתונה

 

הלכות נדה הנלמדים בהכנה לחתונה.

בעל ואשה מחויבים ביחסים מתאימים על פי הלכה כפי שיפורט להלן:

זמן נדה: ברגע שאשה רואה דם היא טמאה, כתוצאה מכך אינם יכולים לקיים יחסים, הם מחויבים בהרחקות שימנעו קירבה גופנית, או רעיונית המביאה ליחסי ביאה.

בהגדרה זו ילמדו מה נקרא ראיית דם, [מחזור סדיר, כתמי דם בגדלים מסוימים ובמקומות מסוימים, ובעיתוי מסוים] וכן ילמדו מה נקרא "הרחקות" [ מניעת נגיעה כלשהי, מניעת מעשים שמורים על יחסי בעל ואשה, שזה שינה במיטה יחד, אכילה ממזון אחד הושטה הסתכלות במקומות המכוסים בה וכו']

תהליך טהרה: המתנת חמישה ימים מתחילת הראיה בכפוף לסיום ראיית הדם מאפשרת הפסק טהרה, אח"כ שבעה נקיים ואח"כ טבילה במקווה.

בהגדרה זו ילמדו מה וכיצד ומתי מבצעים הפסק טהרה [שפירושו בדיקה על ידי עד או בגד שהדם הסתיים] כמו"כ ילמדו היאך מבצעים ספירת שבעה נקיים, אח"כ ילמדו כיצד מכינה עצמה לטבילה [שזה חפיפה עם פרטיה] וטבילה כדין בזמן המתאים ובאופן הנכון.

זמן טהרה: פרק הזמן מהטבילה עד לביאת המחזור או הדם בפעם הבאה, שזה כולל קיום היחסים בין בעל לאשה וכל מיני קירבה אישית ביניהם, כמו"כ חישוב זמני הווסתות.

בהגדרה זו ילמדו שהאישה בזמן טהרתה מותרת לבעלה [ומצוות היחסים ביניהם היא המרקם האינטימי הערכי שעליו מושתת הקשר ביניהם, וכן מיומנות ערכית ליחסים לשלב ולרצות את שני בני הזוג ולא רק צד אחד]

כמו"כ חישוב וסתות, [שלפי היסטוריית עיתוי הראיה של האשה ניתן לחשב בערך מתי תראה ובזמן זה צריכים לפרוש לפרק זמן קצר על מנת לא להיתקל במצב ביאת נדה, בהגדרה זו ילמדו מתי פורשים ומה בודקים בזמן הוסת.]

דיני כלה: דינים המיוחדים לכלה,

בהגדרה זו ילמדו מה נוגע לתחילת הנישואין מבחינת הדינים הנ"ל לאחר החתונה, כמו"כ פרטי הכנת כלה לחתונה וכו'.

הריון ולידה: תקופת ההריון וההנקה הם במצב של סילוק דמים מהאשה,

בהגדרה זו ילמדו יתרון התקופה שהאשה טהורה כל ימי העיבור בגלל העדר ראיית דם, נקודות הלכתיות לזמן הלידה ותהליך הטהרה לאחר הלידה.

בהגדרה זו ילמדו ענין נטילת תרופות המעכבות ראיית דם או מניעה כלשהי מבחינה הלכתית וכו'

יש מצב לריצוי תשוקות במסגרת יהודית

הנוסחה:

האדם לא מפחית מהנאותיו בחיים יהודיים בזוגיות, הוא פשוט מכיר טוב יותר את תרבות ההנאה וקווי האופי המפעילים אותה, הוא פשוט רוכש מיומנויות קריטיות ביכולת למנף את ההנאה, הוא פשוט מגלה שגישה אמוציונאלית שטחית היא עקיפה במצמוץ עין על מרכז האושר של החיים.   

הרעיון:

נשאלתי ע"י בדואי עובר אורח שפגשתי באקראי: מודע אינכם יכולים להינשא לכמה נשים, מה רע בכך, האם זה נכון שאצלכם זה אסור? הוסיף והטעים "אני לא משוטט ברחוב, אני הולך ישר, ובגלל זה לקחתי שלושה נשים, פעם אני רוצה כזו, פעם כזו, ולפעמים אחת חולה.. ככה אני תמיד נהנה מהחיים, למה שאני יחפש ברחוב סתם"

חשבתי בלבי הרי אני לא אצליח להסביר על רגל אחת "מדוע", לפיכך השבתי לו: שהוא עושה כהוגן לחלוטין, הדבר הנכון מלכתחילה עבורו זה לנהוג כפי שעשה, ובכך גודרים פרצות הזנות בעולם.

חשבתי בלבי ומה בכל זאת ההסבר הנכון ליהודי שחי עם אישה אחת בלבד? [דרך אגב, בעולם מקובל בחוק לא להינשא ליותר מאשה אחת]

ובכן: התשוקה החשובה של משיכה לאשה, מניעה את האדם מתחילתו עד סופו, סיבת היותה באדם, הוא רצון ה' להביא מצב של איחוד רגשות ונפש בין בעל לאשה, וכך בתורה: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", המצב של תשוקה זה לזו, וזו לזה, מביא את בני הזוג לקשר של קירבה אישית מאין כמותה, וזה כשלעצמו תכלית בבריאה מכיוון שאחד משלים את השני וכו' כמופיע בחז"ל.

כשאדם נושא אישה למעשה הוא צועד ליעד של מיזוג ואיחוד עם רעייתו, באם הוא שוכח זאת, מציאות החיים מזכירה לו את זה בדרך הפחות נעימה, באם הוא צועד בחיוב לדרך זו מציאות החיים תאיר לו מכל פינה בהרמוניה מדהימה שאין כמותה.

להתאחד עם האישה אין זה עניין של מה בכך, זה דורש השתלבות, שאחריה הידבקות. [עיין במאמרים לחתנים בעניין השילוב]

משכך נישואים עם שני נשים במבט יהודי זה לא שני חתיכות רכוש, זה שניים שצריך להתאחד עימם להיות ישות אחת מהפן הגשמי והרוחני, וזה ייעוד לא קטן.

לפיכך בזמן חז"ל הקדושים, טרם חרם דרבנו גרשום ומנהג הקהילות לא לשאת ב' נשים, היו העם בעלי דרגה ויכולת רוחנית [נשמות גדולות הראויות לב' נשים כמופיע בחז"ל] ורגשית להכיל ב' נשים ולהתאחד עימם, לא היה בדעתם כלל שנישואי ב' נשים הוא עניין של מצב כלכלי או אמוציונאלי תשוקתי, הם פשוט היו בדרגה וחשיבה נכונה, עם הזמן ירידת הדורות הביאה את התפיסה של האדם המצוי בנשיאת ב' נשים סיפוק יצרים שהביא להגדלת יצרים, בעקבות מצב מתפתח זה ראה רבינו גרשום לנכון לגזור חרם על הנושא ב' נשים.

ישאל השואל אולי כתוצאה מכך תהיה בעיית סיפוק יצרים? הרי גם אם עניין התועלת אינו מצריך נישואין לב' נשים מ"מ  הנזק לכאורה יביא לכך שללא סיפוק יצרים החורבן יגדל?

טרם נתמקד בתשובה לשאלה זו, ננסה להרחיב את הדילמא לשטחים נוספים, ונשאל אולי מן הראוי לצמצם את שטח ההרחקות הנדרש ע"פ הלכה בזמנים מיוחדים בין בעל לאשה, אולי נצמצם איסורים גבוליים או שנויים במחלוקת לצורך "תועלת" של סיפוק יצרים שלא ייצא שכרו בהפסדו וירעה בשדות זרים?

נאמר כאן ששאלה זו מתעוררת ביתר שאת בדור האינטרנט וזמינות ונגישות למילוי יצרים שונים.

ובכן כשם שיש אינטלגנציה שכלית, גילו החוקרים שיש אינטלגנציה רגשית, נחדש כאן שיש מושג "אינטלגנצית הנאות" לפעילות ההנאה באדם יש מנטליות ותכונות מאוד מוגדרות, בעלות אופי התנהלותי, בד"כ לרוב ההנאות יש קווי אופי חופפים זל"ז אך ישנם הנאות בעלות אופי מיוחד.

בתחום הנאת המין איתא בגמ' "משביעו רעב" יש מפרשים שהכוונה לכלל ההנאות, אך באופן מיוחד זה הוזכר בעניין הנאת המין, אדם שמחפש להשביע את רעבון המין יגלה רעבון מתפתח.

נוסיף לכך את דברי הגר"א לאפיאן שלכאורה ייפלא היאך ישנם אנשים שתאוותם לבעלי חיים או לזכרים והרי דבר זה הוא נגד טבע העולם, שבנוהג שבעולם זכרים מתאווים לנקבות בני המין האנושי? ויישב זאת שאין מדובר בזן מסוים של אנשים, אלא באדם מצוי מן היישוב שהפעילות המינית אצלו הייתה ללא וויסות, כך שהפעלה יתירה הביאה אותו להיות תלותי בתאווה ברמה כ"כ גבוהה עד כדי שמגיע לתאווה לבעלי חיים או זכרים. וכידוע יישנם מצבים שהפרישה לאדם השקוע בתאווה זו קשה כמוות רח"ל.

אם נפרש את הדברים נגיע למסקנה מאוד פשוטה: אין מצב לעולם לחיות ללא וויסת יזום בפעילות ההנאה, מהסיבה הפשוטה שאין לה מעצור תרבותי, מוסרי, או שבע גשמי הדומה למזון כלל. משכך הגענו למצב שהאדם ירצה או לא ירצה חייב להיות פעיל ויוזם בשליטה על תאוות המין.

כשנחזור לשאלת הבדואי נבין טוב טוב שאין זה שאלה של כמה נשים אלא של שליטה בפעילות המין, אדם ששולט במינו יצליח ויסתדר טוב מאוד והרבה יותר מאותו הבדואי [כפי שיתבאר בהמשך] עם כמה נשותיו, מהסיבה הפשוטה שהבדואי הלז, מנסה להשביע תאוותו וגם כמה נשים לא יספקו יצריו באשר הם, -כל עוד הם מתפקדים ביולוגית באופן תקין, מאידך המוכרח לשלוט ביצריו מגיע במהרה לסיפוק יצריו, אכן האדם שמלכתחילה אינו חפץ בסיפוק יצריו אלא בהרעבתם ולפתוח את התיאבון עוד ועוד אין אישה אחת תספיק וגם לא אלף, ומאידך החפץ בסיפוק יצריו באמת יסתפק באשה אחת באמת.

זו הסיבה באמת שמערכת היחסים הזוגית היהודית, המורכבת מפרישה בימים המיוחדים, אינה בעיה שצריך לצמצם את השטח שלה, אלא הזדמנות להכיר את היצרים, זוהי הזדמנות להתלמד בסיפוק נשלט, שאין ספק שמביא אושר לאדם.

ויתירה מזו מצינו בגמ' למה אמרה תורה נידה לסוף שבעה, כדי שתהא חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה, כל מי שניסה זאת חש מהו חביבה על בעלה.., זוג שחי נכון אין לו מתחרים בפסגות ההנאה שיכול להגיע אליו, ולא רק הוא אלא שניהם יחד מצליחים להגיע לפסגות שכל החוקרים והפסיכולוגים לא יכולים למצות הנאות כאלו מאיש ואשה, ו"הללו" שחיים בהרחקות ה"מוזרות".. הכתובות בהלכה, כגון: לא לשבת יחד על ספסל המתנדנד או להושיט משהו מידו לידה מצליחים הרבה יותר, מי שניסה הצליח!

כך נמצא אדם שמנוסה בוויסות היצרים, שהוא בעל לאשתו בלבד, ואשה לבעלה בלבד, כך נמצא אדם שרגשותיו מקבלים ביטוי מלא, פורקן מלא, חווית חיים מושלמת, העדר תסביכים מיניים, העדר תסביכים בזוגיות, והכי חשוב, מרוצה!! לא פגשתי אדם שחי במתירנות שיכול לומר אני שבע רצון ללא דאגה מינית!!..

מה אני יכול לדעת על היכולת לעמוד בטהרת המשפחה?

הנוסחה:

בעולם הביולוגי אנו מגלים את כח המיומנות, ככל שהאדם מתנסה בדבר ולומד אותו הוא משביח את הידע, לעומת זאת בעולם המכני, מה שלא תקין מפס הייצור לא ישפר עצמו בהמשך, מאחר שאין לו בינה ועליה באיכות הדומם, אלא במצב ירידה באיכות מזמן התפעול [ גם אם הוכנסה בינה אחראית לשיפור הבלאי כמו במיכון לטווח שנים, היא עצמה סו"ס מעגל פעילות להגנה על הקיים ולפיכך היא עצמה נתונה למצב התבלות] כך שלהיפך מן הדומם יש למערך הביולוגי שיפור ע"י רכישת מיומנות שכרוכה בהכרה תפעולית, כמו כל חלק באדם גם החלק הגברי הוא כלי שפרטי תפעולו רבים מאוד מאוד, כ"ש שמדובר במיומנות ולא רק ידע, לפיכך אדם החפץ בטובת חייו המוסריים והמתגמלים גופנית, רצוי שידרוש אחר מיומנות זו.

הרעיון:

מצינו בגמ' משפט מרתק: "מרעיבו שבע", אדם ששולט ביצריו שבע מיצריו.

במובן הביולוגי: קציצת שיער מעודדת צמיחת שיער, קציצת ציפורניים מעודדת צמיחתם, הנקה מעודדת ייצור חלב נוסף ומוגבר, כך המהלך בפעילות המין הוצאת זרע מעודדת ייצור מוגבר של תאי זרע, ולהיפך ממה שחושבים: נוכחות תאי הזרע מעוררת התאווה ולא להיפך [עלי שור- פרק התאווה] ובדיוק כשם שמילוי חלב אם בגוף האישה מעורר את חשק ההנקה, כי "יותר ממה שרוצה העגל לינק רוצה הפרה להניק", כך בפעילות המין ריבוי הזרע מעורר התאווה, וזהו קו פעילות זהה לכל המבנה הביולוגי בבריאת אדם ובע"ח,

מאידך העדר קציצת שיער, ציפורניים, או הנקה, משדר אותות מתאימים למח למתן ולהפסיק את פעולת הייצור, כי השהייה של המערך כפי שהוא, משדר מילוי וכך שוב ושוב הגוף נכנס לבלימת ייצור ובעקבותיה ירידה בתאווה, כשנקיש זאת לפעילות המין נמצא שהדברים זהים, ובלימה בהוצאה מביאה בהדרגה להשלמת הגוף עם מיתון ייצור הזרע וממילא למצב של שבע מיני.

[במקרים של הפעלה מינית קיצונית ייקח לגוף זמן להשלים עם קבלת האותות להפסקה מוגברת של הייצור, ובכך נבין שהתפרעות ומתירנות, לא תרגיע יצרים אלא תשבש את מנגנון התפקוד הסביר, כך שלהחזיר זאת למצב ממוצע יש מקום לעזרים בתרופות, ולפעמים סירוס כימי וכדו', או שפשוט היכולת של החברה להתמודד עם פורצי הגבולות המיניים היא בדרך של הורדת גבולות אדומים, ובכך מצב החברה יגיע למקומות שגם הגוי הכי מושחת בדור קודם לא היה רוצה למצוא בו את עצמו.]

במובן הנפשי: כל ממד בגוף הפיזי הגלוי יש לו ממד בגוף הנפשי הנסתר, הן מבחניה פתלוגית והן מבחינה התנהגותית, [בעולם הרפואה ידוע מצב של אדם שכרתו לו את הרגל והוא עדיין חש שהיא כואבת.. משום שהנפש עדיין לא קלטה את המצב החדש של העדר הרגל.] משכך רצון להשביע את היצרים מביא את הנפש לגישה של הפעלה והפעלה, משא"כ מצב של הגבלה, שאז הנפש מנסה שוב את רצונה במילוי התשוקה, ואז היא מקבלת את ההערה השכלית: שכרגע לא ניתן לבצע את רצון התשוקה, אזי לאט לאט היא משלימה עם המצב המחודש של העדר פעילות.

בשלב זה נבין יותר טוב את דין התורה להרחקות בין בעל לאשה בימים המיוחדים של נדה, שבגמ' כתוב שהרעיון הוא "כדי שתהא האישה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה", ואכן מי שניסה זאת מעיד ע"כ שהדברים נכונים מאוד לכל גיל, ממש באופן בלתי מובן, איך שניתן למצוא התחדשות וריגושים חמודים מתפרצים על לב האדם, ושורש הדברים הוא: שלאחר שהנפש הפנימית הפנימה את מצב העדר פעילות, אזי הגוף זקוק להוראה מחודשת של המשך פעילות.., וכאן אנו מגלים רגשות כמעט בכל גיל כמו געגועי בחור צעיר לכלתו, שגם אצלו המערך זהה: הוראה על חידוש פעילות מול האישה הנכספת.

לסיכום: האדם לא מפחית מהנאותיו בחיים יהודיים בזוגיות, הוא פשוט מכיר טוב יותר את תרבות ההנאה וקווי האופי המפעילים אותה, הוא פשוט רוכש מיומנויות קריטיות ביכולת למנף את ההנאה, הוא פשוט מגלה שגישה אמוציונאלית שטחית היא עקיפה במצמוץ עין על מרכז האושר של החיים.

כלל הפעילות והשליטה: באופן עקרוני לאדם יש ציוויים ברורים לגבי הפעילות הגברית, וזה חיי אישות עם אשתו בזמן טהרתה, כשאנו מביטים על המשיכה כשלעצמה אנו מוצאים אותה פעילה תמיד בכל זמן ובכל מקום, רצון הבורא הוא להשהות את האדם במצב התמודדות מול המשיכות הטבעיות, כך שביטולם אינו אפשרי, [ויתירה מזו גם אם יהיה ניתן באמצעות עזרים תרופתיים למנוע הפעילות, אין זה רצון הבורא למעט מקרים קיצוניים, משום שהרעיון למצוא את האדם מתמודד] כשאנו מגלים את הנתונים הללו: משיכה קבועה ופעילות מסוימת מאוד, אנו מבינים באופן חד משמעי שיש ציפייה מהנברא לרכוש מיומנות תפעולית, ולפעול באופן כשר וראוי, לעיל גילינו שכמו שאר דיני התורה גם בטווח הקרוב האדם לא באמת סובל או מפסיד, להיפך מהממד השטחי.

משכך א"א לנקוט פרטים אוניברסליים להתמודדות, אך בקווים כלליים הדבר המוטל על האדם זה: ידיעה שזה אפשרי כי זו הציפייה ממנו, תפיסת עולם שהדבר הראוי הוא פעילות נכונה, ותאווה היא אינה האני באמת היא רק רובצת עלי, ומכאן והלאה לכל אחד יכולים להיות מסלולים להתמודדות   יש את המשיכה מצד האדם, [שגם אם היה בודד בעולם היה לו משיכה שמקורה במזון פעילות גיל פעילות גוף,] ויש את הגורם החיצוני שזה סביבת העולם החומרי, [כל אחד צריך נטרול מצד עצמו, או בצמצום הגורם או בהפעלתו לכיוון חיובי]

זה בלא זה אי אפשר, אדם שינסה לתמרן עם עצמו ומצד שני יחשוף את עצמו לגירויים, לא יועיל לו כלום, הרי החשיפה לגירויים מביאה כל אדם באשר הוא להעדר שליטה ולא יועיל כנגד זה מעמד חברתי תפקיד בכיר או אפי' איש דת בתפקיד בכיר או אדם עם יראת שמיים וכמעשה בגמ' עם ר' עמרם חסידא, מאידך מניעת הגירויים החיצוניים והעדר התייחסות למרכיב האנושי הטבעי הקיים אצל כל אדם, לא יביא את האדם לתוצאה המיוחלת הוא יתייסר הרבה אך יפול כפרי בשל ביד יצרו המתרבה מתוכו עצמו מגורמים פנימיים שצריכים התיחסות.

הכח הגברי יכול להיות מופנה ליצירה, להתמקדות בצרכי החיים, ויוכל להיות מרוכך על ידי אהבה וחיבוק ילדים וכו'.

[מאמרים אלו ועוד נכתבו על ידי המדריך הרב גבריאל מור יוסף

לפרטים: rav.chatanim@gmil.com]

 

שאלות בענייני טהרת המשפחה וכו'

ניתן להפנות שאלות למו"צ שהוסמך ע"י הרב אולמאן מהעדה"ח

כמו"כ התמחה שנים רבות בהלכות נדה, מראות, ושאלות של חתנים, בבימ"ד של הרב מנחם מנדל לובין שליט"א מבני ברק, חתן הגאון ר' ניסים קרליץ.

ניתן לפנות במייל:    rav.chatanim@gmail.com   מענה מהיר

או בווטסאפ 0504133062

8 בבוקר עד 11 בלילה

להלן הסכמות