מחבר chatanim10

יש איסור מוחלט להינשא בלא ידיעת הלכות נדה [טהרת המשפחה] אי ידיעת הלכות אלו מביאה למכשול של כרת באיסור נדה ששווה לאכילת חמץ בפסח או אכילה ביום כיפור, מכיון שהלכות אלו רבות ומורכבות ישנם הרבה אופציות ללמוד באופן נגיש וקל, זה לגבי למידת ההלכות.

לגבי שאר חלקי ההדרכה כגון קשרי בעל ואישה, וחיי אישות, מי שחכם ועיניו בראשו ולומד זאת על מנת לא להתנסות על עצמו, לנסות בערך זה צלקות רגשיות מול האישה.

זוגות שלא קיבלו הדרכה התגרשו מהר וללא יכולת תיקון, לעומת זאת הזוגות שהבעל קיבל הדרכה במקביל להדרכת האישה גם אם היו קשיים הם נפתרו ויכולתם להתאהב אחד בשני הייתה מאוד מיומנת ומעולה, וצמצמה את סיכוי הגירושין כמעט לאפס, הוי אומר רוב הגירושין הם זוגות ללא הדרכה או שקיבלו הדרכה לא מקצועית מספיק.

חיסון להורים ונשים בהיריון בפרט.

איני מגיע לומר את דברי מכוח סמכות כלשהי אלא מכוח "כל ישראל ערבים זה לזה",

דבר הנראה לעין שמציאות המגיפה לא קיבלה את ההתיחסות החמורה המתאימה לאירוע שכזה, העולם כמנהגו נוהג גם כשמידי יום נפטרים רבים מאוד.

אנו מסתמכים על כח המידור שאיננו רואים מונשמים נפטרים ואבלים מול העיניים כל יום, בגלל שחולה נמצא בבית חולים, ונפטר נמצא בבית קברות, ואבל יושב בביתו, וברחוב יש רק חנויות ססגוניות שממשיכות כרגיל, ובזה ניתן לחשוב שהמצב אינו כ"כ מחייב יציאה מהעצלות שלנו אלא להמשיך כרגיל. אבל המציאות הזו של מונשמים נקברים ואבלים היא אמיתית ולא דמיון,

מי שחרב עליו עולמו כבר לא יכול לדבר ולהתריע ומי שלא חרב עליו עולמו ממשיך כמנהגו.

אם המצב סביר אז העצלות שלנו מונעת מאיתנו לפעול להגנתנו, ואם המצב טראגי אז השיתוק מונע ממנו לפעול, אז האופציה היא לאבד עצמנו לדעת במיצמוץ קטן של הידבקות??

לפני שהיה חיסון היינו יכולים לומר כך גזר ה' להיות במצב של מגיפה ללא חיסון וממילא אם נשמרנו ככל יכולתנו באופן סביר מהידבקות אזי הגורל המלא בידי ה' ללא מעשה מצידנו וכך רצה ה'.

אך כיום שיש חיסון ואדם לא מתחסן אינו יכול לטעון שגורלו בידי ה' כי ה' המציא חיסון ואתה מונע אותו ביודעין, וה"ז כעומד בכביש סואן לפני שתבוא מכונית ואומר גורלי בידי ה' שהרי כשבאתי לא היו מכוניות ועכשיו זה החלטה בידי ה', אין הדבר כן, אלא הוא מסר גורלו לחוקי הטבע שה' קבע בבריאה היכולים להזיק לאדם אם לא ימנע עצמו מן הסכנה.

נאמר באופן נחרץ:

העצלות להתחסן אינה חרדית ולא יהודית, התכנסות ב"כולל" עשרות ומאות ולא ללמוד בבית בחברותא וכדו' בבית רק בגלל גחמותיו וכבודו של ראש הכולל היא רצח. לא יודע כמה רוצחים ונרצחים יש בתקופה זו, כמעט בודאות של מי שהדביק אדם אחר חשוד ברצח כי אולי ההוא הדביק שרשרת שרצחה אדם כלשהו שהיה יכול לחיות אם מנעתי הדבקה!

כל אדם שהדביק פסול לעדות וקידושין על סמך עדותו אינם קידושין!! [גם מדין מזיק לבריאותו ולממונו של הנדבק וגם מדין רוצח]

כל רב שעודד למידה קבוצתית ללא זהירות מתבקשת גם אם לא קרה כלום הוא פסול לעדות ומעודד למוות!!

אדם שמתנער מאחריות חברתית של זהירות במגיפה הוא מאבד עצמו לדעת ואם הוא ידוע ככזה יש לקוברו מחוץ לגדר!!!

-וגם אם יש להקל מבחינה הלכתית לקורו כרגיל, מ"מ יש לעשות כן למען ישמעו וייראו, כל עוד הורגים אחד את השני ונשים מתות צעירות בגלל הכרח הקהילה להתפלל יחד ללמוד יחד ולעשות הכל יחד [שזה אינו  דין כלל בשום מקום בהלכה שצריך ללמוד יחד זה אולי טוב בימים כתקנם אך בימי מגיפה]??

אדם שאינו מונע הדבקה באופן אקטיבי [ע"י חיסון וחיי פרט]  אלא מרשה לעצמו מטענות סרק כאלו ואחרות לגלגל הדבקה נחשב מחלל שבת שאם התירו חילול שבת לצורך פיקוח נפש ומניעת סכנת נפשות והוא עושה זאת ביודעין אין שמירת השבת שלו מדין רצון ה' אלא רצון עצמו.

הגיע הזמן שנעצור ונחשוב: יש לנו אחריות על המשפחה שלנו על האישה הילדים מי יגדל אותם, מי יחנך אותם, מי יטפל בהם במקרה של אבדן שיכלנו למנוע אותו עם קצת פחות עצלות ויותר אקטיביות.

אל לנו לקבל את רפיון היצר המכהה חושים ואומר לנו מחר, במקרה הזה מחר יהיה מאוחר מאוד,

ומי שאכל אותה אכל אותה ויושב בביתו אלמן עם יתומים קטנים בביתו בארבע קירות ריקים וקרים ואף אחד בעולם לא יכול  למלאות את החסר הנורא הזה, לא הקהילה ולא מנהיגי החברה או המערכת החברתית המחבקת ואורבת לנו,

היתומים שלך ישאלו אותך מדוע עשית להם את זה? בגלל נורמות או סטיגמות כלשהם? או שסתם לא היה איזשהו רב שיזעזע את אמות הסיפים בשביל שגם אתה תעשה צעד מוקדם מן המאוחר חלילה.

מדם ליבי: עשו ככל יכולתכם למנוע חולי ואובדן, לא להקשיב לעצלות, להיות זריז נשכר, לדחות בכח תרדמת חושים, ותדמיינו את הנפטרים באדמה מייעצים לכם מה לעשות? ובטוח שיש להם עצות גם לאדם כמוכם בריא ללא מחלות רקע עם הרבה טרדות ועצלות, תנסו לשמוע את קולם הוא אמנם בבית הקברות אך חזק מאוד למי שמקשיב, ומי שעדיין מתלבט שיילך לשמוע אלמנים או אלמנות צעירים.

צעדי המנע הם: חיסון. חיי פרט [הימנעות מחיי קהילה]

	‎

"כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה" (בבא קמא צב.). כלומר, אם אדם מתפלל עבור חברו שייוושע, והוא עצמו זקוק לאותה ישועה, הוא נענה תחילה. המקור לכלל זה הוא ממספר פסוקים, "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו" וגו', וכתיב (שם כא, א): "וה' פקד את שרה כאשר אמר" וגו' – כאשר אמר אברהם אל אבימלך. מכאן אנו רואים את העוצמה והכוח בסגולה זו שפועלת מאוד בשמים ומקרבת את הישועה! ויש בה כוח לפקוד נשים המחכות לזש"ק כשרה אימנו!

מדוע זה עובד כך?

רבינו ניסים (הר"ן) בדרשותיו, מבאר זאת כך: כמו צינור שדרכו עוברים מים מהמעיין אל השדות, אשר לפני שהמים משקים את השדות, הצינור הוא הראשון לקבל תועלת המים, כך מי שמתפלל שיתברך חברו, הרי המתפלל כאותו צינור, שהוא מקבל תחילה את הברכות.

זוג יקר אתם מצפים לזרע של קיימא? אתם מכירים זוג הזקוק לישועה? הצטרפו לעשרות זוגות ברחבי העולם המתפללים אחד על השני מידי יום

ליצירת קשר b665417@gmail.com
פרטים על הארגון בלינק המצורףhttp://kore.co.il/viewArticle/69103

"ביחד -נעבור את זה"סגולה בדוקה ומנוסה"כל המתפלל על חברו – והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"

ישראל

צרפת

פנמה

אנגליה

המונה 140 זוגות מרחבי העולם – המתפללים 5 פרקי תהלים אחד על השני מידי יום! אתם מכירים גם כן זוג שמצפה לישועה? העבירו אליו מייל זה! בשורות טובות אמן! הארגון בפיקוח רבנים ואנשי חינוך!

אזור קבצים מצורפים

מדריכת כלות איכותית טובה ומקצועית, בירושלים .

מספר טלפון – 0584133062

נייחד כאן פינה לרב הצדיק דניאל עדס זצ"ל שבהיכרות עימנו תרם לנו המון מאישיותו ורוח חייו.

ביום ראשון ו' תמוז תש"פ הלך לעולמו הצדיק מנהל הישיבה וממייסדיה של ישיבת "קול יעקב", והוא בן 85,

מעבר לניהול של הישיבה שהוא החיה והחזיק אותה בימים טובים וגם קשים, וקשים מאוד לבל תימוט ושהעמידה לגיונות של ת"ח, בני תורה אשר הפנימיות מדברת אליהם בכל מעיינם ותהלוכותיהם, חזיון נדיר לדור החומר המוחצן.

כן, הלא יאומן הזה קורה וקרה בדורנו למעלה מיובל שנים דור אחרי דור מי שלא מכיר לא מאמין לצמיחת אנשים בני תורה בשיעור קומה כזה גבוה, במוסר, בתורה, בהלכה, ביהדות בכל תחום שתרצה הודות לבית היוצר "קול יעקב בראשות הגאון ר' יהודה עדס שליט"א ובניהול אחיו המסור שהתמסר להקמת המציאות הזו של הישיבה.

מעבר לניהול הזה הרב דניאל היה אישיות נדירה ומיוחדת במינה ממש כמו אבן יהלום נדירה בחזיונה שכל מי שראה אותו מכל שכבות האוכלוסיה ומכל דרגות הדת חש כי מדובר באדם נדיר באישיות והנהגותיו.

לשם כך אנו מקבצים מספר סיפורים במדור זה על מנת להעלות זכרונו עלינו וללמוד מדרכיו, אנו מבקשים מכל שעד לסיפור כזה או אחר שיואיל למסור לנו למייל וrav.chatanim@gmail.com נטמיע אותו בדף זה לזכותו ועילוי נשמתו של הרב זצ"ל.

ניתן לומר שהמוטו בכל האישיות שלו היה הסיפור שסיפר בנו הרב יהושוע עדס שליט"א: רצון הישיבה שאברכי הכולל יגיעו לכולל במונית או הסעה פרטית ולא תחבורה ציבורית על מנת שיגיעו וישובו בנחת וללא איבוד זמן, לאברכים היה חשש לפעמים כתוצאה מהארכת קו המונית לצורך אישי מסוים וכדו', ובאו לשאול את הרב זצ"ל לעניין כסף הקדש של התורמים האם הדבר טוב או אינו ראוי? השיב להם: אני אדאג לעניין ההקדש אך אתם תדאגו לעניין קידוש ה'.

כזה הוא היה וכזה תהלוכותיו "קידוש ה'" אהוב למעלה ונחמד למטה.

השתדל מאוד לתת לנהג המונית כמה שקלים יותר מהמבוקש ועיגל את הסכום.

בחתונת תלמיד מהישיבה שהשתתף גילה התלמיד דבר מוזר: בעת אמירת מז"ט נתן לו הרב סכום כסף ישר לכיסו, ומכיון שהוא היחיד ששלשל לכיסו היה ידוע כמה הוא נתן ומדובר היה בסכום יפה, אח"כ בעת פתיחת המתנות החתן רואה שוב מעטפה וסכום כסף על שם דניאל עדס וברכה מצורפת, החתן היה נבוך וחשש שמדובר בטעות וכדו' ולא ידע כיצד להנהוג במתנה הראשונה או השניה, עבר זמן עד שהובן הדבר: הרב יודע שלא תמיד המתנות מגיעות לחתן ולפעמים מגיעות למחותנים כנהוג בחלק ממקומות מסוימים, ולכן הביא כסף לחתן ישירות לכיסו וללא מעטפה כלל, ובשביל המעטפות שאולי מגיעות למחותנים הביא גם מתנה לשמחם על שמחה שבמעונם.

הרב זצ"ל דר בדירה שכורה עד סוף ימיו, לא היה מעוניין לרכוש דירה, ונימוקו עימו: אני נמצא בעולם חולף, לעומת זאת באופן מכווןן היה דואג שבני תורה ות"ח יקנו דירות על מנת ליישב דעתם בתורה ועבודת ה'.

הרב לא היה הולך עם חלוקא דרבנן ואף לא עם עניבה כלשהי, בניו כולם ת"ח מופלגים אך הוא לא הלך באיצטלא דרבנן.

אכן היה מלביש ת"ח באיצטלא דרבנן והופך אותם לתלמידי חכמים באמת וקונה להם דירות דואג להשגת פרנסתם לכולל, לעצמו לא ביקש זאת כלל.

יום יום היה הולך למקום לא ידוע למקורביו משעות הצהריים עד חצות לילה, אחר זמן התברר שהלך לחברותא ושיעורי תורה, היה מעוניין להצניע את מעשיו ועסק תורתו.

פעם עשה אירוע משפחתי, כמה שעות טרם האירוע התקשר בעל הקייטרינג והודיע שהוא אינו יכול לבצע את ההזמנה עקב פטירת קרוב משפחתו, הרב קיבל זאת בהבנה גמורה ולא עוד אלא שילם מכיסו את ההמחיר שהיה אמור לשלם לו עבור הכנת האוכל, לעצם האירוע התארגנו כל בני הבית וכ"א הביא משלו משהו ובכך חגגו את האירוע.

סיפר בנו בלויה: הרב נעדר בשבע הברכות שלו מתחילה עד סוף ולא היה נוכח בחברת בני המשפחה וחברים כלל אלא פרש למלון לא ידוע מיד אחרי החתונה וכך היה לבד ללא חגיגות שבע ברכות או שבת חתן, שנים רבות ניסו להבין את פשר הדבר בני משפחתו, והוא השיב סיבות שונות כל פעם "שלא רציתי להטריח את ההורים שהיו מבוגרים בהכנת השבע ברכות וכו', אך פעם אחת הבנתי מה היתה הסיבה כנראה: נפלט לו מפיו פעם ששבח ששיבח אותו ידיד בחתונתו לעיני כולם כמקובל לשבח את החתן עשה לו נורא ואיום ואף הזיק לו ממש, מזה הבנתי שאבא חשש שמא ישבחוהו בסעודות שבע הברכות ולכן נעלם, דרך ההצטנעות היתה משוש חייו.

פעם ישבתי לידו בסעודת חתונה, לא היה יושב בין המכובדים, אלא עם המסובין ואחלתי לו בריאות ושזכות הרמת התורה והחזקתה תעמוד לו, הוא ממש לא הזדהה עם זה אלא אמר לי הזכויות עזרו לי ונגמרו מזמן כבר אין לי להישען על זכויותיי..

הרבה פעמים היה מטעה עצמו כאילו בטעות למען יחשבוהו כאינו חשוב, כמעט לא היה מקבל כיבודים תחת החופה ולא נהג בעצמו מנהגי כבוד.

היה מרבה לדבר אמונה והשגחה פרטית, איך שהחזקת הישיבה נקשרת לו באירועי מופת שזה היה צריך בחזרה הלוואה וההוא התקשר לתרום מיד סכום חופף וכו', היה רגיל לראות יד ה' בכל דבר.

היה מסתובב בגפו להשיג הלוואות להחזקת הישיבה, משיב הכסף בהתראה קצרה גם סכומים גדולים וכשהיה ספק על הרישומים שלו או של המלוה הסתמך על של המלווה.

לא היה מוכן שיאמרו לו תודה רבה עבור מאמציו בהחזקת הישיבה מתוך מחשבה שזה לא לא אני העושה אלא סיבבו על ידי, כשראה את בנו לוקח בחזרה כסף שהילווה לחברו מהישיבה תמה עליו וכי לוקחים כסף מבן תורה?.. היית אומר לי הייתי משיב לך.

בנו: אבא לא השאיר צוואה הוא לא ראה עצמו כזה שיכול לצוות על מישהו.

היה נכנע בהכנעה גמורה לרבותיו ולסביבתו, החיוך והבדיחות הלב לא משה מפניו תמיד,

היה נמנע עד הקצה בקבלת עזרה אפי' מבני ביתו, וגם כשהיה ממש קשה לו לא היה ניתן שבני ביתו יסייעו לו, היה צריך ממש תחכום על מנת לסייע לו.

בגמ' במס' שבת מבואר שקיום יחסי אישות הם הכלי המרכזי להשגת שלום בית, באמצעותו מגיעה אהבה.

" על כל פשעים תכסה אהבה" אין מצב שבני זוג מבחינה טכנית הם פיקס בציפיות אחד מול השני, מה בכל זאת הופך אותם למרוצים זה מזה יותר מרמת המושלמות ומעבר לכל הציפיות?

אהבה!

כל הטרוניות הטענות ההצקות התלונות נעלמות מול אהבה פשוטה, כשאין אהבה אפי' הצבע של הדגל הוא נושא למריבה, כשיש אהבה אזי רוב ככל הדברים מתיישבים על הלב "ואין אדם מוצא נחת רוח אלא באשתו ראשונה". [גמרא]

תפקוד של האישות והזיווג אינו ענין של מה בכך ואיך שיהיה יהיה, נכון, על פי הרוב זה במסלול חיובי, אך המציאות היא שרבים חשבו שזה המקסימום שניתן להפיק מהזוגיות ולא ידעו שאפשר יותר, ואם נשאל לשם מה? התשובה פשוטה, כגודל ההנאה גודל האהבה, כגודל האהבה אין אדם מוצא מום באהבה שלו, וכגודל האהבה יש שכינה [-רמב"ן]

"כגודל האהבה גודל הכיסוי" – ככל שתאהבו יותר תסלחו אחד לשני יותר, זה הכוונה העמוקה של על כל פשעים תכסה אהבה.

כל החומר בענייני אישות ניתן בשיעורים אישיים ע"י מומחה בתחום מורה הוראה ויועץ זוגי, הרב גבריאל מור-יוסף.

חשבתם להתקדם? פנו אלינו למייל או לווטסאפ 0504133062

נשים רבות מתחבטות באשר לטבילה בימים אלו, מניעת ההדבקה מתבצעת באמצעות בידוד טיפתי.

האם הטבילה במקווה שנשים רבות טובלות בו, מספיק בטוח לטבילה ללא הידבקות?

אישה שנמצאת בסיכון גבוה בסכנת ההידבקות היאך יכולה לטבול במקווה בתקופה זו שההידבקות עבורה יכולה להיות עניין של סכנת חיים?

עקרונית נציין שהמקוואות עושים מצידם ככל יכולתם למנוע הדבקה, וזאת ע"י הרתחת המים בבור הטבילה כהוגן והמצאת כלור בכמות מתאימה להשמדת כל החיידקים הנמצאים בבור הטבילה. לעומת זאת חדר ההכנה למקווה עובר ניגוב וניקוי אחרי כל טובלת אך יכולת הוודאות של הניקוי מעט פחותה לעומת בור הטבילה עצמו שהוא מלא במים עם חומר חיטוי.

לכן אנו ממליצים על סדר פעולות לטבילה במקווה באופן הבטוח יותר המתאים לכל אישה:

שלב ראשון: על מנת להבטיח טבילה ללא סכנת הידבקות רצוי שהטובלת תבצע את כל ההכנות לטבילה כבר בבית, [ישיבה באמבטיה, גילוח, חפיפה, ציפורניים, ניקוי שיניים, סירוק שיער, וכו',] באופן כזה היא מקטינה משמעותית את השהות במקווה, ובנוסף היא מקטינה את החשיפה שלה למשטחים של חדר ההכנה לטבילה שקשה להגיע בו לרמת חיטוי גבוהה בגלל היותו לח מאוד. ובכך היא ניגשת ישר לטבילה.

שלב שני: האישה מגיעה למקווה לאחר הכנה שעשתה בבית, היא מורידה נעליים סמוך לבור הטבילה ונכנסת ישר לבור, הבור מצד עצמו בטוח לגמרי יותר משאר המשטחים מאחר שהמים שבו נמהלים בחומר חיטוי באופן המיטבי וזה ממש פעולה שבשליטה.

שלב שלישי: האישה יוצאת מתנגבת חוזרת הביתה [אינה מתקלחת שוב במקווה] ואם תרצה יכולה בבית להעביר על עצמה שוב מקלחת מים רגילים בשביל להחליף את ריח המי מקווה עם הכלור אך מצד עצמם מי המקווה נקיים ובטוחים.

לאישה בסיכון גבוה:  צריך לדעת שגם המסלול שהכרנו לעיל יכול להתאים לאישה זו, אך אם רוצים לצאת מידי כל חשש מבחינת הידבקות ניתן לטבול בים במסלול כדלהלן:

שלב ראשון: האישה יכולה לטבול בים בשעות היום ולא בלילה מאחר שיש קושי טכני בלילה, [חשש מעידה, המונעת כיסוי מלא של מים, וכמו"כ אי יכולת לוודאות ע"י חברתה את כיסוי כלל השערות.] לפיכך הזמן הנכון הוא לטבול ביום שהוא לאחר הלילה, כלומר במקום לטבול בלילה שהוא מוצאי יום השביעי, הטובלת תמתין ליום המחרת ואז תטבול בנוכחות חברה\בלנית\בעלה, [באופן צנוע].

שלב שני: כל ההכנות לטבילה נעשות בבית, [ישיבה באמבטיה, גילוח, חפיפה, ציפורניים, ניקוי שיניים, סירוק שיער, וכו',] אל הים היא מגיעה לאחר כל ההכנות לטבילה מיידית.

שלב שלישי: לרדת לים עם חלוק רחב ללא לבנים, ובמקום שהמים מגיעים עד לטבורה יכולה להתכופף ולהוריד החלוק ולטבול, בלית ברירה יכולה לטבול עם החלוק אם הוא היחיד על גופה ואין לה לבנים והוא רחב מאוד, ומקפידה להיות מכוסה כולה במים.

לאחר שכל גופה מכוסה במים אפי' לרגע אחד היא טהורה מידית.

 

כישורי אהבה

 

מהי אהבה? רגש, תחושה, מעשה, פעולת גלי הים.

• אהבה אקטיבית: אהבה אינה מציאות ביניים בין הבעל לאשה או בין אוהב לנאהב כפי שרגילים לחשוב גם אינה מציאות שנופלת על הנאהב אלא היא שייכת רק באוהב, ומשכך באופן עקרוני אהבה יכולה להיות באוהב בלבד, אלא שעל מנת להוציא אותה לפועל רצוי שגם השני יגלה אהבה, ומ"מ החזרת האהבה אינה מוכרחת לאהבה מצדי, כלומר מבחינה עקרונית גם הביטוי של האהבה יכול להיות חד צדדי של האוהב גרידא למרות שהנאהב אינו מחזיר אהבה, אלא שבכזה מקרה האוהב לא יהא מרוצה וייתכן שאהבתו תרד , נמצא שלאהוב זה ענין באוהב בלבד שהמצב האידיאלי הוא שגם הנאהב מגלה אהבה ואז האהבה גדלה במחזוריות.
• היתרון שבהבנה הנ"ל שגם אם היחסים קרירים אם אתה מחליט בעצמך לאהוב תראה שזה עובד גם לבד!! כתוצאה מהיוזמה שלך היא גם תידלק והרווח הוא גדול, אך אינך מוגבל באהבה בגלל שהיא עדיין "תפוסה"! וכן להיפך היא כשלעצמה היא יכולה להחלטי לאהוב גם אם אין כימיה אם היא תחליט אז זה מספיק בשביל לייצר אהבה.
• החזרת אהבה מצד הנאהב הוא השלב הבא, בכזה מקרה העדר שיתוף פעולה או גם אם ישנו רק באופן נמוך מציפיתו של האוהב, עלולה להתפתח תחושת אכזבה או מרירות באוהב שתפגע באופן ישיר ברגש המפעיל, ולכן האוהב ינמיך ציפיות מהנאהב ויגלה פחות אכזבות.
• פרוק אהבה: יש לשים לב הרבה "אוהבים" מרבים באהבה ולא מאפשרים לנאהב לפרוק אהבה עליהם בחזרה [כי הם האוהבים.. ומדוע שיקבלו..] מצב זה מביא א' לתסכול של הנאהב כי אינו יכול להכיל אהבה בכמות גבוהה בלי להחזיר, ב' הוא מתרגל שאהבה היא משהו פסיבי, ומתעצל לייצר אהבה, הנזק הישיר הוא שהעמל לייצר אהבה ייפול רק על צד אחד והשני יהיה פסיבי אפתי כך שהאהבה לא תוכל להידלק למצב איכותי וחבל. זה אומר שגם אם אתה אוהב תן חלון מסודר ומוגדר לשני לאהוב אותך ולפרק עליך את האהבה באופן חופשי שאז הוא אקטיבי ואתה פסיבי] [נקודה זו מאוד קריטית בטיפול בילדים, אנו מרבים לאהוב אך עלינו לתת הזדמנות לילד להחזיר ולפרוק בחזרה אהבה עלינו, זה ישחרר אותו זה יפתח אותו וזה יקשר אותו להורים והכי חשוב הוא יקבל מיומנות ביצירת אהבה אקטיבית שהיא המכשיר העיקרי של אדם לקשרי חברה, תפעול רגשי תקין, שמאפשר חופש התפתחות שכלית.

 

• רגש: אהבה בעצם היא "רגש המציף את האוהב", לאחר שרגש זה מציף את האוהב מתעוררת בו תחושה של אהבה, כלומר תחושת הגוף, אח"כ פעולות המעוררות אהבה ומרגיעות את תחושת האהבה כלומר פרוק מטען האהבה בנאהב כגון חיבוק נישוק וכו'.
• לפיכך יש לשים לב בין רגש לתחושה, הרגש הינו בנפש המוסתרת שיש בה שמחה עצב אהבה וכו', ואילו תחושה שייכת בגוף המורגש והמוחש, נמצא שאהבה מתחילה ברגש עוברת לתחושה ומשם לביטויי האהבה.
• אהבה שלילית: האהבה היא משהו עצמאי ללא צורך וגם ללא יכולת תפעול כלשהו, לפיכך אם היא קיימת הריני מאושר, ואם אינה קימת העסק אבוד, צריך להתמודד עם המצב כפי שהוא…, זוהי מחשבה מוטעית לכל מתבונן, הנורא שבתפיסה זו שלאדם אין על כך שליטה, ומכיוון שאין אהבה חלקה ותמיד יש גלים ושינויים באהבה הרי שמצב האדם אבוד.
• איך האהבה בידו של אדם לפעול בה באופן הטוב והמועיל? רגש האדם גואה ואח"כ עובר לתחושה ואח"כ למעשה זהו מסלול האהבה.
• כשהאהבה תקועה נתבונן ונגלה בכל שלב מתהליך האהבה האם קרתה "תקלה"?
• התעוררות רגש: בתחום הרגש נגלה מה הייתה הבעיה האם ישנה איזו דחיה, בגלל לבוש של הנאהב? בגלל מילה מסוימת שלו שמעליבה? בגלל מתח נפשי? או דאגה כלשהי? דברים אלו ודומיהם מגבילים את פעולת הרגש, משכך על האדם ל"תקן" את ההרגשה בהתמקדות בגורם לדאגה לעצב או לעלבון, ננסה להקטין לעגל אולי לא בדיוק נאמר עלי כך וכו' וכן לימוד זכות וכו' וגם בכלל יכולת האיפוק וההתעלמות.
• "השהות לאהבה" היא בעיה הפוגעת ברגש מכיוון שרגש הוא דינמי ואינו סטטי אזי א"א להחזיקו במצב טוב זמן רב, הוא או עולה, או יורד, לכן המתנה ממושכת לנישואין או למפגש כלשהו יכולה לפעמים להתהפך מרוב איבוד סבלנות מאהבה לדחייה, ואז הנדרש הוא למתן את האהבה לעליה הדרגתית מתמדת ולא קיצונית מידית שהגיעה למיצוי מהר. [כגון מיתון קצב וזמן הפגישות, קביעה מראש על פגישה ולא מידית וכו']
• תחושה: המעבר מרגש לתחושה: לפעמים הרגש תקין גואה פעיל וכו' אך התחושה אינה פעילה אולי בגלל עייפות גופנית, אולי בגלל כאב כלשהו, אולי בגלל שתוך כדי שאנו יחד, קיבלתי מכה ירד לי כל החשק וכו', אולי קר לי, בכזה מקרה השיתוף של התחושה לא הצליח, התחושה נתפסה, היא לא מגיבה, היא לא משדרת זרימה.. הכול בעקבות גורם כלשהו, בשלב התחושה צריך לאבחן מיד. ובעת הצורך להתעלות מעל לתחושה באיפוק רב, ולומר אני לא אתן לתחושה לשלוט באהבה שלי.
• מגע: המעבר למעשה: כשמדובר בטרם נישואין, אזי על הזוג להימנע מתחושה גואה על מנת שלא תעבור למגע. אחרי הנישואין: המעבר לתחושה יהיה רק כשהתחושה גואה, משכך מומלץ להשיג את הגאות במצב התחושה ואז לעבור למעשה. מלכתחילה לבדוק שאין מפריעים כלשהם שיכולים לעכב.
• אהבה כגלי הים: אחרי שביארנו שתהליך האהבה הוא רגש-תחושה-מגע, אנו פוגשים בתופעת הגלים, כפי שידוע גם מי שהשיג אהבה אינה בידיו, היא יכולה לחמוק ממנו, אזי יש לשים לב לתקלות חיכוך שיתבארו בשיעור שלישי, כעת נתמקד בהבנה שאהבה היא כמו שריר, כשהוא פעיל הוא חם גמיש אך גם בעל תכונת עייפות ומנוחה, כך אהבה, היא מתחממת ופעילה אך הנפש שלנו אינה מסוגלת להכיל אהבה ברף גבוהה למשך זמן ארוך, היא כגלים עולה ויורדת, אינה יכולה להיות תמיד גבוהה, מה שנדרש ממנו זה לדרג אותה בעליה ואח"כ מנוחה, ולא להביא אהבה קיצונית ברגע אחד ואח"כ לזרוק אותה.
• וזו סיבת התסביך והפחד שבאהבה, שמחד אנו מרגישים שא"א להמשיך כך באהבה גבוהה, ומאידך אנו מפחדים להאט אותה שמא היא תתרסק לנו בלי שליטה במכה כואבת, שזה בעצם תהליך הקורה אצל כל מי שמנסה לחיות עם אישה לפני חתונה, שניגש לאישה במבט של "בוא ננסה אותך כמה זמן אפשר לחיות אתך בלי שנתפוצץ", ואם הוא מגלה שהם לא מתפוצצים אזי הם ראויים לנישואין…, אהבה צריכה מנוחה יזומה ובכך היא מתרעננת ומרגיעה את הנפש וחוזרת ביתר כוח, לא צריך להתבייש או לחשוש מליזום מנוחה והפסקה למשך זמן אדרבה זה מרגיש בטיחות ביחסים ולא מתח פנימי של צעדים על קצה היכולת של האהבה.
• לסיכום: אהבה יכולה להיות עצמאית, אך גם צריכה התערבות יזומה של האוהב על מנת להרחיק מפריעים לאהבה, או כשכבר אוהבים להגדיל אותה באמצעות הכלים שעומדים לרשותו של אדם, הגברת הרגש יכולה להיעשות באמצעות התבוננות בטיב הנאהב ביופיו מעלותיו וכו', כמו"כ הגברת התחושה יכולה להיות באמצעות שיפור התחושה הנינוחות ריח טוב, ארוחה טובה, מקום יפה ונעים, מגע מתאים וכו'.
• איך מחזיקים אהבה לאורך זמן? באופן עקרוני רגש קשה להחזיקו במצב סטטי למשך הרבה זמן, כאן נשאלת השאלה ובכ"ז רצוננו לחיות בשלוה תמיד אז מה עושים כי עצם התנודות מצערות ומתסכלות? "מנוחה רגשית" זהו הדבר שצריך לעשות, פשוט ליזום באופן סמוי מנוחה מהשיח ומהמפגש [להשאיר חלון פתח לעניינים טכניים למשך חצי יום, יום] ובכך תהיה התכנסות והפוגה, אח"כ לאדם יש רגש רענן להפעיל אותו, כשהרגש עייף קשה להחזיק אותו יעיל, והוא נתקע לעיתים קרובות, פחות או יותר, זהו גם המצב אצל הנאהב משכך הדבר יועיל באופן הדדי ותהא תרומה.
• משל למה הדבר דומה למשחיל חוט במחט שמנסה שוב ושוב, לא יועיל זעם או כעס, כל איבוד סבלנות קטן כבר מרחיק את הריכוז והדיוק מהשחלת החוט במחט, כך הרגש צריך להשחיל אותו בלב בחור דק על מנת שיכנס ויתפשט, על מנת שזה יקרה צריך סבלנות, ריכוז, איפוק, מיקוד ודיוק ואז מגיעה ההצלחה.
• אהבה עם מטרה: ישנו רעיון לאהבה היא אמנם כיפית מאוד אך אינה יכולה להיות זמן רב ללא תכלית היא מחפשת מטרה להיות סביבה, אהבה אינה יכולה להיות המטרה מצד עצמה, א"א לעסוק בה באופן ייעודי באופן מוחלט וזה מובן, היא יכולה באופן מוצלח להיות תורמת ושותפה ליעד והיא תתגמל כל הזמן, אך זה רק כל זמן שהיא סביב ציר מסוים נעלה ממנה, הערך הכי גבוה האהבה תשמח להיות כלי עבורו הוא: "רצון הבורא" אדם שחי למען ערך נעלה ממנו מרגיש תכלית והאהבה יכולה להתפשט.
• אין דבר בעולם שיכול להועיל ל"שלום בית" לולא אהבה, ואין דבר שצריך להוסיף לשלום בית כשיש כבר אהבה, נמצא שאהבה היא הכול, משכך א"צ להתייחס באופן פרטני לשלל תסבוכות שיכולות להיות לזוג, אהבה תמנע אותם מבעוד מועד והיא גם יכולה לטפל בהם בעת ההתרחשות, משום שהאדם הבוגר האחראי שחפץ באהבה, הוא מבין שאהבה היא ערך שמצריך שימור וטיפול בזכות עצמו, ולא מאבדים אותו בעבור כלום, [ומכיוון שאהבה היא דבר יקר מאוד כל דבר הוא כלום לעומתה..] האוהב מבין שערך האהבה הוא בכל מחיר, אהבה היא לא רק השלכה של מצב היא לא רק יתרון כלשהו, היא מציאות וערך שמחייב התייחסות מתאימה, לכן יש להתייחס אליה כמחולל ולא כמתחולל, להתייחס אליה כמרכז בחיכוכים ולא כתוצאה מן החיכוכים.
• נתינה מולידה אהבה: הרב דסלר מלמדנו שאהבה היא תולדת נתינה, ולא כפי שחושבים שנתינה תולדת אהבה, דהיינו שאהבה יכולה להיות לזמן קט ענין של נטילה, אך היא תכבה מיד כמו נר שנגמר לו השמן, אחרי האהבה יש לתת, וגם לפני האהבה, על מנת לעורר את הרגש והתחושה יש להמשיך לתת, כך אגדיל את אהבתי כך אהנה מקבלת האהבה וארצה להחזיר וממילא תגדל אהבתי בנתינה המחודשת.
• אם אקפיד על אהבה בעצמי שתהיה בי תמיד ללא קשר מהמשוב של הנאהב, יתעורר הנאהב לאהוב יותר מאילו אנסה להתחבב עליו בצורות כלשהם, כלומר תאהב את השני הוא כבר יאהב אותך, בשלב ראשון התעלם מגילוי האהבה שלו הוא יתעורר אח"כ לאהוב אותך.
• שלום בית הוא תהליך הצריך תפעול ולא מוצר מדף.
• כל דבר ביולוגי לא שייך בו סטטוס [נתון ללא שינוי וללא עזרת גורם נוסף] אבן יכולה להיות בסטטוס אדם אינו יכול לבצע משהו או לעסוק במשהו באופן תמידי נתון אפי' ללחוץ יד לא שייך באופן סטטי וכמו"כ לרוץ א"א באופן קבוע ונתון לעולם כמו מכונה כמו"כ קשר נישואין אינו יכול להיות סטטי, במיוחד שמדובר באדם ביולוגי עם רגשות, שכל וכו' ואירועי חיים משתנים ועל זה מברך ר' יחזקאל לוינשטיין באחד ממכתביו לתמיד שהתארס שהקשר אמיץ.
• להחזיק קשר צריך אכפתיות ומעשים מתאימים, גם בגיל חמישים צריך לחמם את האהבה בבית אם באמצעות מתנות מילים וכו' וכך מצינו אצל אברהם ששאלו אותו המלאכים על דבר אשתו לחבבה על בעלה, כזה חשוב השלום בית, ואכן הוא צריך הפעלה תמיד.
• שלום בית אינו תוצאה פסיבית של סטטוס, אלא פעולה אקטיבית של יצירה ושימור והשקעה בשלום בית, רבים הם הסיפורים על חז"ל שבזקנותם היו קונים מתנה לאשה כבימי צעירותם,
• ר' יחזקאל לוינשטיין בהרבה ממכתביו בספר המכתבים מברך את החתן בארוסיו "שהקשר יהא אמיץ" "שהקשר יהא חזק", הדגשתו על הקשר ואמיצותו פותחת בפנינו תפיסה מפוקחת על פעילות הנישואין שבני זוג אינם מקשה אחת כמו שיש נוטים לחשוב, אלא שלכל אחד יש גוף עם צרכים משלו, רגשות משלו, ושכל ותובנות משלו, וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, ובכ"ז הם נישאים זל"ז, זהו הרי נס! ועל זה מברך ר' יחזקאל: שקשר זה יהא אמיץ.
• כחלק מעניין המיזוג הוא דעות ושאיפות אחידות ע"י בירור משותף, באם האישה או הבעל שואף לרוחניות גבוהה יותר מאשר הבן זוג הדבר אינו אידיאלי לאורך זמן, מכיוון שיתגלו חילוקי דעות וכמו בכל דבר שכשהמגמות שונות יש חיכוכים,
• המטרה היא לפתוח שיח בונה מתוך הערכה לשני והבנה שחייבים להסתדר, אח"כ כל אחד יביא את מטען הראיות והרגשות והזיכרונות שלו בקשר לאותו ענין, יפרוט אותם ויבררו יחד ויגיעו למסקנה יציבה וטובה מה אמת ומה דעות קדומות, מה נכון לעשות ומה כולם עושים, מה ראלי ויישומי ומה נכון ברעיון בלבד.

 

 

 

הבדלים בין איש לאישה ומטרתם

• השוני וההבדלים ההתנהגותיים שבין האנשים נתפסים על פי רוב כאלמנטים מפרידים בין האנשים, אדם אוהב לגור ולהתיידד עם הדומה לו והוא נרתע מהשונה ממנו, לכאורה הסיבה היא החשש להיות כמותם או להשתייך לסגנון כמותם, אמנם האדם מרגיש בנוח בסביבת השונים, כשהם טובים ממנו, אך כשהסביבה מביאה אתה חסרונות, הוא מעוניין להתרחק מהשוני שלהם.
• עוד סיבה לאנשים לחשוש מהשוני משום שהוא מביא לחילוקי דעות ורגשות, ואין שפה משותפת, וממילא אין אפשרות לייצר אינטרקציה בריאה.
• מאידך אין זוג שניתן לומר שהם שווים בתכונותיהם, כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם, מה עושים?
• השוני נועד להשלמה, כל הבדל בין בעל לאישה צריך הבן זוג לקבל אותו כהשלמה ותיקון לעצמו, ויש כמה סוגי שוני, ולכל שוני יש מטרה משלו בנישואין.
• סיפור: אדם שאל את הרב אולי עדיף לקחת אישה חסרת השכלה על מנת שלא יהיו מריבות משום שהיא תהיה כנועה מחסרון השכלתי? השיב לו הרב, אם הכונה לבנות בית על בסיס כח הרי שזה נכון, כי בכך האישה מגיעה לנישואין מוחלשת, אך אם הכונה לבנות בית על יתרונות הרי שעדיף אישה משכלת, כל אחד יביא את היתרונות שלו ובכך ירויחו בית כליל המעלות.

 

סוגי שוני:

• ע"י השוני בין גברים לנשים: רגש שכל, יופי טכניזציה, וכו'
• השוני ביניהם עצמם: קמצן פזרן, מופנם מוחצן, דייקן משוער, כעסן נינוח, ביתי יציאתי, שכלי תחושתי, אמוציונאלי מדוד, אמתי דמיוני. זאת בדיוק הסיבה לניגודים- על מנת ליצור כימיה שכל תכונה תתאזן עם הניגודית שלה.
• בתפקידים: חינוך ילדים, בריאות הבית, מזון, קניות, כספים, פרנסה, טיפוח הבית, קשרים סביבתיים.
• הרעיון: אדם בשביל להיות מושלם ולהצליח בכל, זקוק למכלול מלא של תכונות, שאינו קיים אלא בשני בני זוג ולא ביחיד. הקב"ה ברא את האדם חצי שלא יאמר אני יחיד בתחתונים, כלומר לבד א"א להגיע הרבה, וביחד אפשר להשיג הרבה, זה מחייב רווקים לנישואין וזה מחייב את הנשואים..
• אופן ההשלמה: או עי"כ שכל אחד משתמש עם התכונה הייחודית לו במקום הנצרך, וכך כל אחד פועל ברוטציה לפי הצורך, או שאחד למד מהשני את התכונה ומשתמש בה בעצמו במקום הצורך.
• החיסרון כמימוש: כל חיסרון מושלם ע"י יתרונו של השני, וממילא החיסרון הופך ליתרון כמדביק, המשלים מרגיש מימוש, והמושלם מרגיש הכרת הטוב ומחויבות.
• כשמדובר בחיסרון משותף, בד"כ אינם מודעים לו כי אדם אינו רואה חסרונות עצמו [ומשכך אינו בכלל חיסרון] אלא בנוכחות בן זוג, אך אם גילה אחד מהם או שניהם, יתרונם יהיה בהשלמתו.
• השוני כמשלים לאיחוד ולא כמפריד:
• שוני על בסיס יתרון חיסרון: בני זוג שונים מטבעם, משכך אם מדובר בשוני על בסיס יתרון חיסרון, ינהגו בענווה וישלימו זא"ז.
• שוני סתמי: דרכה של אישה להעתיק את בעלה לגמרי, זה קורה רק כשיש ביניהם אהבה ודיבוק טוב, ממילא דיבוק ידמה ביניהם, ודמיון יוליד דיבוק, הרצון לכפות דמיון שהשני יהיה כמוני יחדד את השוני וממילא יוליד ריחוק.

חילוקי דעות:

• כשבני זוג חלוקים בדעותיהם והם מתיישבים לדון בעצמם עם עצמם על עצמם, יש שלוש אפשרויות לנהל את השיח: או שדעתו של האחד אינה נשמעת והשני עומד על דעתו ללא הסבר ובאופן משילותי כופה את דעתו, זה שייך לקטגוריה הנ"ל הראשונה שאחד חי על השני, משום שהאחד נרמס לטובת קיומו של השני.
• יש אפשרות שניה שבנימוס מודיעים זה לזה שאין השוואת דעות אז מוטב שכ"א יעשה כפי הבנתו ובמוקדי חיכוך ליצור מרחק, זוהי גישה של זה לצד זה שאין בה איחוד.
• ויש גישה שלישית של בירור דעות ורגשות ובמקומות השוני בירור משותף מהי האמת כלפי רצון ה' וכשהיא מתגלה אצל צד א' או לא אצל שניהם הם שמחים על הגילוי וחפצים ביישום רצון ה', זוהי הגישה השלישית הנ"ל של מיזוג זה עם זה.
• וכך יגיעו לאיחוד משום שאיפות של הבעל או האישה מהחיים מקבלים ביצוע מהבן זוג למרות שאינם שאיפותיו, מחשקי הבן זוג מקבלים סיוע מהשני למרות שאינם חשקיו, בכספים הם רשות אחת, כמו ששמם אחד, הם חיים באהבה כזו שפתאום מגיעה המחשבה מה אנו שני גופים נפרדים?.. התחשבות ברגשות השני ודעותיו, כאילו האדם מתחשב בעצמו כי הרי הם אחד. אין אצלם מריבה כלל יש ליבון בירור אין השפלה ואין ביזוי, האישה חשה אושר מבעלה וכן האיש מאשתו, מקרים של ירידה באהבה אינם מתבטאים במיאוס אלא במנוחה.
• האופן שבני זוג השואפים למיזוג מנהלים את השיח הוא בכך שהאישה מציגה את האופציות הדעות והרעיונות שבזה כוח האישה רב, בינה יתירה ניתנה לנשים, אך מאידך על מנת שלא יהיה ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם מוטל על הבעל לקבל את החומר ולדון ביחד עם האישה, את ההחלטה הסופית הוא צריך להחליט.
• האישה אינה הכוח המתוכנן בזוגיות להחלטה, במרקם הזוגיות ניתנו לאשה יתרונות אחרים כגון היכולת להציג שלל רעיונות התבטאויות המחשות וציורים, וכן זיהוי מצפוני אנשים ["אישה מכרת באורחים"], וזה בדיוק הדבר הנצרך לאיש שהוא חד גוני ואינו מיטיב במקצועיות להאזין לצבעים ולגוונים ולפינות של המציאות ברמה הרגשית השכלית וכו' והיא הכלי הטוב ביותר לכך.
• אכן את שלב ההחלטה עליו לקבל, הוא צריך מדידות גאומטריות של הצדדים, הוא צריך חישובי סיכון, וכן ניפוי של הסרק מהתוכן, הוא צריך להחליט ולהיות יציב אחרי ההחלטה, כי כל הרעיון של החלטה אינו רק ההעדפה, אלא יישום הדרך הנכונה כעיקרון, ואלו שדעתן קלות -ההולך בעצתן נופל בגיהנם כי כל משיכה קלה לכל צד שהוא הופכת לעדיפה גם לאחר ההחלטה, ולהכל משקל שווה ואין הכרעה, לכן צריך מחד את האישה ומאידך את הבעל אין בכל חיסרון לצד כזה או אחר בסה"כ מיזוג והשלמה של אחד לשני ביתרונות של כל אחד.
• השלמה: בגוף, תכונות, כלים.
• כשם שאשה משלימה את האיש מבחינה גופנית, כך משלימה אותו מבחינה נפשית, נפש האיש לבד אינה שלימה היא זקוקה לקשר, לרגש, לבינה נשית, לאסטטיקה הנשית, ולכלל תכונות האישה, ובפרט תכונות המאפיינות את האישה הספציפית הזו, שנישא עמה בשביל שהיא תשלים אותו והוא ישלים אותה, הם אינם משלימים שני אנשים, אלא מתאחדים וממילא תכונות האחד משמשות את השני.
• כל מפעל או יצירה צריכה פעילות עם תכונות וכלים רב גוניים, זו הסיבה שחברות ותאגידים מחזיקים אנשים תומכים מכל גווני הקשת המקצועית, כי כל אחד מביא אתו את הכישורים והכלים שלו, כך מפעל רוחני בשביל להצליח באמת הוא חייב חיבור של כמה אנשים, אדם אחד אינו יכול למלא תפקידים רבים,
• ניסיון להקים מפעל או יצירה לבד יהיה קל מאוד בהתחלה זה אפי' יצליח מאוד, אך לטווח הבינוני והארוך, אנו נראה קריסה מוחלטת, מה קרה? לעבוד לבד זה טוב להתחלה וזה אפי' מעודד לראות הצלחה מהירה, אך בטווח הבינוני והארוך שנפגשים עם המציאות המגוונת אדם מגלה שהוא נעדר כלים תכונות ויכולת לפתור בעיות שהוא לא מתאים להם, מאידך הקמת מערך עם תומכים רבים אזי בהתחלה יש את הקושי של השילוב ויצירת ההרמוניה אך לטווח הארוך אנו מקבלים, מערך פורח איתן ויציב לאורך שנים.
• בסביבה שלנו נגלה אנשים שהתחילו לבד פרויקטים גדולים וקרסו, או שנגלה שאלו שהמשיכו לבד, פשוט נשארו נמוך, ואלו ששילבו כחות במערכת מינפו יצירות ומפעלים קטנים להישגים מהממים ע"י חיבור האנשים המתאימים, כמובן שזה מורכב יותר אך משתלם יותר.
• צריך לדעת שנישואין זה מפעל ויצירה לא פחות מחברה גדולה, בכמות הפרטים והתחומים המגוונים הנדרשים לקבל החלטה ביצוע מתאים וכו' בית "זוטר" מגיע לצריכה מקצועית של מפעל.. הבעל הוא גם בעל, מפרנס, מחנך, שיפוצניק בבית, מקבל החלטות בריאותיות, רעיוניות, כלכליות, ועל כלנה מחפש להצליח במימוש עצמו, שזה פרויקט לא קטן גם ללא הנ"ל.
• משכך אדם שינסה לעשות כל היצירה הנ"ל ללא עזרה הוא יתחיל טוב, הוא גם יטעה בגדול, והוא גם יקרוס מיד, אדם זקוק לבינה של אשתו, לכוח עזר של רעייתו, לתכונות שלה ולמנטליות ואפי' לשוני ההתנהגותי שלה בשביל לטפל בדברים שצריך את האופי המסוים לה! תחשוב על זה תגלה שהשוני הנשי והספציפי שלה הוא יתרון וכלים, שמשלימים אותך במקומות וזמנים שאתה לא האיש הנכון,
• הרעיון בכל זה הוא יצירת האדם חצי, כך רצה ה', אחד יש רק את ה' שהוא השלם בכל השלמויות, בנישואין נגלה את היותנו חצי אמתי, שאיננו שלמים ואנו מרכיב בבריאה ולא כל הבריאה..,
• מבחינה מעשית זה אומר: לא בכל מקום צריך אותך, לא כל דבר אתה יכול, תן לאישה לבצע את הדברים אם היא המתאימה לסיטואציה ולבעיה, זאת כמובן אחרי שבררתם כלים של כל צד והבנתם מה מאפיין כל אחד לטוב ולמוטב, כך גם היא תנהג ממילא כי טבע האישה להעתיק את בעלה, ואז היא תבקש את ההשלמה ממך,
• בכלל טבע האישה הוא תמיד כך להרגיש צורך והשלמה בכל עת, זה מרכז היצר שלה בקשר עם בעלה והחיפוש אחר בעל, זו הסיבה שתמיד נראה בנות בקבוצות וכמעט לא לבד, ואילו בנים נראה לכל היותר בקבוצה קטנה של שלוש ארבע, ועל פי רוב בודדים או עם חבר אחד בלבד. אצל בנות נראה בהתבגרות כבר מערך חברתי מפותח, "חברה טובה" "חברה לעתות ביניים" ו"השתייכות חברתית כללית" כמעט רוב ימיה עד הנישואין תעסוק בשיבוץ ותפעול כל הקטגוריות הנ"ל.
• אם טיפלנו בשוני שמהוה יתרון נגיע לכך ששוני זה לפעמים מהוה הפרעה בבית, לדוגמא: אישה שכחה רב בהעמדת אנשים במקומם, יכולה להשתמש בזה נגד בעלה, בזה אין יתרון, מה עושים?

הכנה דרך אתר בנין עדי עד היא הדרך הבטוחה והנגישה להיות מוכן באמת לנישואין, אמת, לא כל אחד מבין ויודע בכלל שצריך ללמוד משהו לנישואין, וישנם שזה נראה להם שזה שווה ערך לסוג הרכב שיוביל אותם לחתונה ואולי פחות מכך, אבל, כולנו יודעים שאיכות הקשר בין בני הזוג על זה בכלל הולכים לחתונה, איכות הקשר מצריכה למידה.

ללמידה ללא עלות לחץ כאן

 

למידת ההלכות טרם החתונה היא חובה, ניתן ללומדם דרך האתר, ההמלצה היא ללמוד עם חברותא כלשהו הבקי במושגים החדשים לחתן, או לקבוע שיעור הכנה. 

הדרכה כתובה ללא עלות ניתן לקרוא כאן:

לחץ כאן   חיי בית – כישורי אהבה, הבדלים בין איש לאישה ומטרתם,  תפיסות מוטעות בנישואין. 

לחץ כאן   הלכה – מהי נידה, כיצד מתנהגים עם אישה נידה, כיצד אישה מיטהרת לבעלה.

לחץ כאן   אישות – הגישה הנכונה לאישות, הלכות אישות, תקלות תפקוד באישות.

 

 

 

 

לקביעת שיעור אישי ע"י הרב ניתן לפנות:

 לחץ כאן למייל – ravchatanim@gmail.com

לחץ כאן לווטסאפ –  0504133062

 מקום הלימוד: ירושלים יעקב דה-האז 6 | אפשרי שיעור בזום | הדרכה לחתונה הלכתית ומעשית כשלושה שיעורים | הלימוד מקיף וברמה גבוהה. | ייעוץ בפגישת זום. | אישור הדרכה לרבנות. 

השיעורים בימים: ראשון, שלישי, חמישי.

לתשומת לב: בירורים בענייני הדרכה אצל המדריך לצלצל לנייד 0504133062